החדשות פורסמו לפני ימים אחדים, ואפשר היה לצפות שנתרגש מהן מאוד. אחרי הכל, חלקנו צמחנו על הספה ממש מול רורי ולורליי והתאהבנו בז’אנר הדמויות הנוירוטיות בעלות הדיאלוגים האינטנסיביים, הרבה לפני ש”האנטומיה של גריי” הייתה אפילו ניצוץ בעיניה של שונדה ריימס. אלא שבשלב הזה כבר מתקבלת התחושה שהרימייקים האלה מתחילים להמאיס את עצמם. ואנחנו ממש לא היחידים שמרגישים ככה: “נוסטלגיה היא עניין שקשה לחקות”, כותבת אנדריאה מורביטו מה”ניו יורק פוסט”. “תוכניות טלוויזיה – במיוחד אלה ששודרו טרום עידן ה־DVR (ה־VOD בעברית) – משויכות אוטומטית לתקופה ספציפית בחיים שלך, כשישבת מדי שבוע, באותו יום ובאותה שעה, עם אמא שלך, חברים, שותפים וכו’, כדי לצפות בהן. זה לא משהו שקל לשחזר בתקופה הנוכחית”.
גם התוצאות בשטח מוכיחות שמגמת הרימייקים לא מנגנת על נימי הנוסטלגיה כפי שקברניטי הטלוויזיה היו רוצים להאמין, ועד כה שום רימייק לא גדל לממדים שלהם קיוו. חלק מהניסיונות האחרונים היו אפילו רחוקים מהצלחה, כמו למשל העונה הרביעית והמצופה של “משפחה בהפרעה”, שזכתה לביקורות מעורבות, ההמשך של “24” לא גירד את שיאי הרייטינג שהיו לסדרה בעבר, והרשימה עוד ארוכה. קרוב לוודאי שזה בדיוק מה שיקרה גם ל”בנות גילמור”, ואפילו לרימייק הצפוי של “תיקים באפלה” שיעלה בקרוב. לא רחוק היום שבו יבינו שהדרך האמיתית למשוך את הצופים היא פשוט לייצר טלוויזיה מקורית. וטובה.
הסדרה, בכיכובן של אמה רוברטס וג’ימי לי קרטיס, היא פרודיית אימה העוסקת בבית אחווה שבו מתרחשים אירועים מחרידים, כמו רציחות אכזריות שונות, ומלאה בסטיגמות ובסטריאוטיפים הקשורים לבתי האחווה בקולג’ים האמריקאיים ולסטודנטים הנרקיסיסטים שבהם (היא כמובן לועגת להם בדרכה). כמו כן הסדרה כוללת סצינות סקס עם גופות, טבילת ראשיהם של אנשים בשמן רותח ושאר זוועות, שגרמו למועצת ההורים להזדעזע עד עמקי נשמתם: “אין ספק שמבקרי טלוויזיה ותעשיית הבידור בעצמה יהללו את ‘מלכות הצעקה’ כהגזמה תיאטרלית מצחיקה, וישבחו אותה על ה’אומץ’ להביא תוכן כזה לשעת שידור לכל המשפחה, אבל אנחנו ממליצים בחום להורים להרחיק את הילדים ואת בני הנוער מהסדרה הזאת ככל האפשר”.
התרעות פיקוד העורף