בכל שנה, כשקרב תאריך היארצייט של יום הרצח וההזמנות לטקסי הזיכרון עולות על עמודי המודעות, מופיעים גם, חסרי סבלנות במקרה הטוב או מקללים במקרה הטוב פחות, הטוקבקים, שהנפוץ בהם הוא “הנה מתחיל הפסטיבל מחדש". אם מורשת היא רעיון וערכים שנישאים על כנפי הזמן, זוהי מורשת רבין: יאללה יאללה, תן גז ובוא לשווארמה בלאפה של הצהריים.
“פרדס כ"ץ אהובתי" הוא פנינה של סרט. ברק מציג היטב את הדמויות שבחר כגיבוריו. הוא עושה שימוש יצירתי בטכניקות קולנועיות. פרדס כץ שלו היא פיסת היסטוריה שראוי ללמדה בבתי ספר, בשיעור על קיפוח ובוז, כיצד לא ראתה מדינת ישראל למרחק והחמיצה את ההון האנושי שבעליית תוניסיה. את הסרט הזה אסור להחמיץ.
הרעיון דווקא נחמד: שני אחים כבני 30, לא מתפקדים, חולמים על עשיית סרטים, ומסתבכים בדרך עם טיפוסים מסוכנים. הביצוע נחמד פחות: דיאלוגים ארוכים, מייגעים ומצחיקים ברמת הגיחי. משחק אווילי מופרז בכוונה. העלילה מג'עג'עת באטיות. למה זה מגיע לנו?
בשבוע הבא תשודר הסדרה הכי חשובה שהופיעה על מסכינו. שלושה פרקים שיוציאו אתכם מהכלים. ככה שודדים אותנו. חובה לכל ישראלי.
התרעות פיקוד העורף