וכשכל תחבולותיו כושלות, וסבתא מסרבת למכור, מחליט הנכד שאול ללכת על הפתרון האחרון ולהרוג את סבתא. ומכאן הבלגן רק מתגבר. יש רגעים ש"להרוג את הסבתא" מעט מג'עג'עת. בדרך כלל אתה יושב עם חיוך על הפנים. יש רגעים שהיא מבריקה ממש. יוצר הסדרה והתסריטאי הראשי, יוסי מדמוני, והצוות היוצר שאיתו הצליחו לפסל ממש כמה ארכיטיפים של החברה הישראלית, בלי ליפול למלכודות שחוקות כמו לטעת בדמויות מבטא מזרחי, או לשבץ ביניהן את הבריון בן העלייה הרוסית. מדמוני לכד בעטו הבלתי שגרתי והמבריק בטלנות, תאוות בצע, נדל"ן ושפע הומור - מה ישראלי יותר מזה?
לא טעמתי הנאה מ"אפס ביחסי אנוש" אפילו דקה אחת. האוטובוס שעוצר בתחנה שכוחת אל באמצע המדבר, ההליכה הארוכה לשער הבסיס, ז'רגון הדיבור הצבאי שנתפס היטב ובוצע במדויק - כל אלה העלו צמרמורות רחוקות מאותה תקופה שחורה במדים. מהר מאוד נשכח החלק המוצלח יותר שבסרט ונותרתי עם שעה וחצי של השאר.
אז אחרי צפייה קשה ב"GTFO" באתי לידי מסקנה: שישחקו הנערים לפנינו, רק אל תכריחו אותנו לצפות שוב בסרט כזה. ראו, צופים יקרים, הוזהרתם.
התרעות פיקוד העורף