מושיק, חדור ברוח קרב ונקם אמר לטיטי שהיא רעה, מכשפה שקרנית וצבועה. טיטי נורא נעלבה כי הרי היא הלכה לתחרות מלכת יופי בשביל להביא שלום עולמי והיא דיברה עם ילדים ונוער, אז איך אפשר להטיח בה האשמות מגוחכות כאלה. ג'ני, שיום לפני האיחוד התחננה בבכי אצל טיטי ובני בריתה שלא ידיחו אותה, מחוזקת הפעם על ידי מושיק שחזר לשבט, זרקה לעבר טיטי שהיא שקרנית וצבועה וטיטי הצטדקה: "אבל אני חיבקתי אותך ובכיתי איתך כי ידעתי שאני עומדת להדיח אותך". משפט תמוה, כי איך אפשר להתייפח עם ג'ני מצד אחד ולתכנן להעיף אותה מצד שני? על זה אמר מושיק: "אני מעדיף רוע גלוי מאשר צביעות".
דנה ברגר לא יכלה להתאפק ואמרה שקבוצת קויופה הם שחצנים ושתלטנים והם דיכאו את ג'ני. רון שובל שלא סובל את דנה והשירים האשכנזים שלה רק שמע אותה מצייצת משהו ומיד קפץ כנשוך נחש אבל אני לא זוכרת מה הוא אמר בדיוק, כי בשלב זה כולם התנפלו על כולם וכמעט הלכו מכות. אני כן זוכרת את רון אלוף צועק לעבר מושיק (אחרי שטילטיל ניסה להשתיק אותו ב "שששש"), כשעיניו הכחולות בוהקות בזוהר הלילה: "אני אדון רון אלוף ואני גאה בשם שלי ואני ווינר". עוד רגע היה קם ושולף חרבו כמו מל גיבסון ב"לב אמיץ". בסוף הלילה הסוער הזה החליטה רוסלנה שרון שובל לא בא לה טוב בעיניים.
אממה? נוספה צלע שלישית לרומן. ברגע האחרון התבקש רון לצרף עוד מישהי לאמבטיה המשותפת והוא בחר בלירון כי כל השיער שלה פלונטרים מרוב לכלוך. כאילו האחרות יצאו עכשיו מהמספרה עם פן. לירון חיבקה מכל צד את שני שותפיה למקלחת כשהיא מצהירה שאין מאושרת ממנה ושלושתם נעלמו לעבר השקיעה עם בקבוקי השמפו. קאט!
הודא נורא נעלבה שרון לא בחר בה, במיוחד שהיה לה יום הולדת באותו יום, וסיכמה את האירוע במסקנה מתבקשת שאין בני ברית בעולם הזה ושמר אלוף הוא "חרא", מילה חביבה עליה במיוחד. (למה לא לשנות, סתם בשביל העניין, ל: טינופת, זבל או חלאה ניאו נאצית?)
גם הפעם ההפקה התערבה והצילה את עומר ואת החבר הטוב של גיא זוארץ ואשתו, מושיק גלאמין. הרי יכלה לקבוע שרק המנצח במשימת הצלחות חוזר למשחק והשניים האחרים יעשו דו קרב והמפסיד יעזוב את האי. בשורה התחתונה, עוד לא הייתה עונה כל כך מבוימת. אפילו התמונה של המתמודדים שישנים בלילה צמודים אחד לשני כשפניהם פונות לאותו כיוון כמו קוביות דומינו, נראית מלאכותית, כאילו הורו להם לשכב בפוזה הזאת בשביל המצלמה. נדמה לי שאפילו תפסתי שם מישהו מהם ממצמץ.
בינתיים באזור הצללים, עומר עדיין עומד באותה פוזיציה מהרגע שנהיה לזומבי, כשיד אחת נשענת על גזע עץ והוא משקיף על הנעשה מרחוק כאילו אף פעם לא הלך לישון. האיש הכי אופטימי בעולם חושב שהכול פועל לטובתו וגם אם היה מודח סופית היה מודיע: חכו, עוד אחזור. כמו ב"שובו של הג'דיי".
התרעות פיקוד העורף