קווקזי?", שואלת השיננית שלי כשאני מספר לה על הסרט, בשעה שהרופא עצמו מכין את כלי המשחית שלו, “אני נכנסת למקלט". היא עצמה ממוצא גרוזיני. או כמו שמכנים את הגרוזינים היום - גאורגים. “קווקזים הם משוגעים", אומרת לי הגאורגית, שעלתה לארץ בערך בזמן העלייה של היהודים ההרריים, כפי שהם נקראים, “חמומי מוח. מאלה צריך להיזהר".
אחרי מי יודע כמה סיפורי קליטה קשים וכואבים, של עדות המזרח, והאתיופים, ועממי רוסיה הנחשלים יותר, אולי כדאי לרענן מעט את הנהלים במשרד הקליטה. אולי כדאי ששליחי הסוכנות יקפצו מדי פעם לארץ, אולי לבאר שבע. ינהלו שיחה עם סטס מרדכייב, ילמדו מפיו מה לספר ליהודים הטובים שם בקווקז. אולי לפני שהם ממהרים לארוז, שיידעו שיש כמה רחובות בארץ שאינם זבים חלב ודבש. שלא יבואו לכאן ויחד עם ירושלים הקדושה לנצח יתנפצו גם חלומותיהם וחייהם.
אלמלא הסדרה החדשה “העברים" שתעלה מחר לשידור בערוץ הראשון, לא סביר שהשם זלדה, לו הייתי נתקל בו בחנות ספרים, היה מעורר בהדיוט כמוני איזה הד של זיכרון עמום. כעת אני לא מתחייב שארכוש אותו, אבל לפחות אשלוף מהמדף ואדפדף. בוודאי יהיו עוד עשרה כמוני לפחות. מישהו מהם עוד עשוי, לא עלינו, לפתח עניין מתמשך בשירה ופחות בלדרוס אנשים בכביש בנהיגה פרועה. מי יודע אנה נגיע ככה אם נחזיר מעט קולטורה לארץ הזו.
גזירה שווה היא בעניינו של ר' דוד בוזגלו, המוגדר כגדול פייטני מרוקו בעת החדשה. מה לעשות ובצ'רנוביץ', מקום הולדתם של זקני, לא הרבו להאזין לפיוטיו הנפלאים של ר' דוד בוזגלו וככה נמנעה ממני ההיכרות עם המשורר הגאון. “העברים" תערוך בינינו היכרות שעד כה תפוצת ישראל בתבל מנעה.
אלא שאז עולה על המסך, נגיד, חיים באר, ומציג את ברנר בלשון חכמה ובהירה כמגדלור לספרות העברית, ואת חשיבותו העצומה לניסוח הנורמליות שאליה עם ישראל צריך לשאוף. ואז כל מחשבה על דילוג ל"האח הגדול" המשודרת במקביל מסתלקת לה בבושת פנים.
התרעות פיקוד העורף