בואו נדבר קודם כל על העיקרון. ראיון הוא תמיד עסקת חבילה. המרואיין מקבל במה כדי לקדם את מה שחשוב לו - במקרה הזה, הסדרה החדשה - ובתמורה מדבר על נושאים שפחות מתחשק לו להיכנס אליהם, אבל מעניינים את עורכי העיתון/התוכנית. במקרה הזה, פרשת איבגי. העובדה שריגר שאל את אלקבץ על נושא שאינו קשור לסדרה החדשה היא לגיטימית לגמרי, ואלקבץ - כשועלת ראיונות ותיקה - יודעת זאת היטב.
נכון שהדרך שבה השאלה נשאלה לא הייתה אלגנטית, בלשון המעטה. ריגר היה צריך, קודם כל, לשאול אותה ביתר הרחבה על תפקידה בסדרה, לפני שמיהר לקפוץ למה שעניין אותו הרבה יותר. אחרי הכל, לא בכל יום שחקן ישראלי מגלם תפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה צרפתית. כלומר, יש על מה לדבר. ומשכבר עשה את הסוויץ', ועבר לדבר על פרשת איבגי, כל שפת הגוף של ריגר שידרה מבוכה זועקת. כאילו הודה מראש באשמה. בקיצור, לא אחד מרגעיו הגדולים כמראיין.
ועדיין, השאלה עצמה הייתה לגמרי במקום. לא רק בגלל אותה עסקה שהזכרתי אלא הודות לנושא הספציפי. אלקבץ היא שחקנית ותיקה. אחת הבכירות בישראל. ולכן בתקופה שבה יש דיון ציבורי בוער וחשוב על הטרדות מיניות שחוות שחקניות, פשוט מתבקש לשאול אותה בעניין. העובדה שהאדם הכי מדובר בנושא הוא איבגי, אדם שאלקבץ מכירה היטב, הופכת את הדיון למאוד לא נוח מבחינתה. אבל זאת לא סיבה להתחמק. אין שום בעיה להתייחס לעניין ההטרדות באופן כללי, ולומר ביושר שהיא לא רוצה לדבר על השחקן הספציפי, שכן הם מכירים.
יותר מזה. אלקבץ אוהבת להתהדר בדימוי של אישה חזקה ופמיניסטית. היא הרוויחה אותו ביושר, בעיקר דרך הטרילוגיה הקולנועית שביימה עם שלומי אחיה, סביב דמותה של ויויאן אמסלם. אפשר היה לצפות, בייחוד ממנה, שכשתישאל שאלה לגבי ניצול נשים היא תתייחס אליה, גם אם המראיין לא הפליא בביצועיו, או התנהג כמילואימניק מצחקק לצד עודד בן עמי. אבל אלקבץ העדיפה שלא להתמודד עם הסיטואציה הלא נעימה מבחינתה, בגלל ההיכרות עם איבגי, ועזבה את המקום באמתלה של נעלבת.
כמו שכתבתי בתחילה, היא לא הייתה עושה זאת אם האווירה הציבורית לא הייתה בזה מראש לתקשורת. קובעת שהיא “צהובה", “מסלפת", “רודפת סנסציות" וכו'. במובן הזה, כל ישראל אחים. לא משנה אם אתה בנימין נתניהו, אייל גולן או משה איבגי. כולם מאשימים את העיתונאים.
זה לא שהתקשורת חפה מכל עוון. ברור שיש כאן מגמה של הצהבה וחיפוש כותרות. אבל דווקא הנושא הזה, של הטרדות מינית, שב ומוכיח עד כמה לתקשורת יש תפקיד חשוב ואפקטיבי. הרי יש כאן מהפכה ערכית של ממש, שלא הייתה מתרחשת אלמלא העיתונות. מפלטם הקבוע של הרשעים הוא הטענה שלא בוצעה עבירה פלילית. עורכי הדין היקרים שלהם גם דואגים לכך. אבל הם לא יכולים לעצור את המשפט המוסרי שמתרחש - כן כן, בתקשורת. אז לפני שתירו בשליח, תחשבו מה יישאר פה בלעדיו.
התרעות פיקוד העורף