בוודאי שקל לצופה החילוני להזדהות. ואפשר להניח שמרבית הצופים הם חילונים. חרדים, מלבד רבקה, הרי אינם צופים בטלוויזיה, או לפחות כך סיפרו לנו החילונים. "תפוחים מן המדבר" קובעת בקלילות אלגנטית מי הגוד גאי. במקרה זה, רבקה היפה שנשמתה ממריאה למרחבים היא הגוד גירל. ומי הבד גאי? אבא של רבקה צר המוחין, מחוטט הפנים, הבלתי מגולח, איש סר וזעף, המבקש להשיא את בתו לאלמן עם שלושה ילדים. פיכסה. אנחנו הרי הטובים. אין ספק: לצופה חילוני הסדרה הזו תחליק בגרון כמו ממתק.
קוליאן יוצאת לדרך ללא סיוע או מימון חיצוני, מגובה בתמיכת משפחתה הגרעינית - בעלה ובנותיה ובנה הצעירים. היא נתקלת בקשיים הצפויים. הרחוב החרדי מתייחס אליה בשלילה. רבנים תוקפים אותה, החל מכך שהיא פוגעת בהלכה, האומרת שאישה כבודה בת מלך פנימה, עד שהיא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי. בג"ץ לא מעוניין להכניס ידיים לקלחת הזו, וכשהיא עותרת בדרישה למנוע תקציבים ממפלגות שאינן משבצות נשים ברשימותיהן, היא נדחית.
שוב נעדר מקומה של האישה החרדית - לא קוליאן אלא אחת בת מלך פנימה, שתדבר, שתספר, שתחשוף. לא משנה מה. שתאמר, אושרי הוא בהבאת ילדים לעולם, בהעמדת מכונות כביסה ובמתן האפשרות לבעלי ללמוד תורה כל היום. או שתאמר, טוב שיש קוליאן בעולם, נמאס לי להיות שפחה ומכונה לייצור ילדים. אחת כזו לא הייתה בסרט כדי לקיים שיחה עם קוליאן, וחבל. שוב סיפרו לי, דרך קוליאן, שאני צופה צודק ונאור. את זה כבר שמעתי. ספרו לי משהו אחר.
או שיש תמורה כלשהי ואיננו מודעים לה. אולי עוד יבוא רגע ונבין. מי שראויים לדעת שנדחף להם לגרון, כמו באין ספור מקרים בתקשורת, תוכן שיווקי בצורה זו או אחרת, הם המאזינים והקוראים והצופים. מגיע להם, אם כך, פיצוי. אולי בדמות קורס טלוויזיוני בצריכה ממוצעת - אפילו לא מתקדמת - של תקשורת. וינחה אותו, בזכיינית החדשה, צביקה הדר.
התרעות פיקוד העורף