אנשים מסמסים בהמוניהם לדייר החביב עליהם במשך עונה שלמה והשקלים שהם משקיעים בטראש הטלוויזיוני הזה נערמים על שולחן ההפקה שחוככת ידיה בהנאה למראה כל ההון הזה. במקום לכבד את בחירת הצופים שמעשירים את כיסיהם, עסוקה ההפקה בעריכה מגמתית כדי לסלול לפייבוריט שלה את הדרך לניצחון. ואיך היא עושה זאת? למשל, מסתירה אלימות מילולית של דייר כזה או אחר שנמנה על חביביה, ומבליטה אלימות של מישהו אחר, כדי להצדיק את זכייתו של המועמד שלה.
מה הפלא, שבתנאים כאלה, סיר הלחץ התפוצץ והאחריות כולה מוטלת על כתפיו של מי שמצטייר בעיני הדיירים כאח הגדול ה"טוב והמיטיב" והמושיע הלאומי. אליו הם רצים ברוב תמימותם לשטוח את מועקותיהם, בשעה שהוא עושה מהמועקות האלה ניצול ציני וחושף אותן בפני הציבור. יורם זק יכול היה למנוע את עזיבתן של שלוש הדמויות הדומיננטיות, אילו היה לפחות מטיל עליהן משימה שמאחדת ולא מפלגת. הוא לא ניסה למצוא פתרון לאווירה הקשה בבית, ואולי אף היה מעוניין בה. עזיבתם של השלושה היא באחריותו בלבד.
הרי יורם זק וחבר מרעיו ביחד עם הפסיכולוג או הפסיכולוגית הצמודה, ליהקו אדם שמראש ידעו שהוא לא מן המבליגים ונתנו לתרנגולות האחרות למרוט את נוצותיו עד שהחליט שהוא לא ימשיך להטיל להם ביצי זהב, בעט בדלת הלול והשתחרר לחופשי.
יגידו הציניקנים: מה את רוצה? זאת טלוויזיה מצוינת. קללות, חרמות, מריבות, כמעט מכות, יציאות דרמטיות מהבית באמצע העונה, אמבולנסים ומשטרות, והרייטינג מרקיע שחקים, מה רע?
אז נכון. רייטינג בשחקים, אך הוא השאיר אחריו עוד כמה נפשות פצועות עם נזק בלתי הפיך, שהרייטינג האישי שלהם על הקרשים. לא תודה!
התרעות פיקוד העורף