אולי בעצם זה הסיפור של מלאכים: פלדה פוגשת פלדה. עור פלדה אלסטי. הכל עובר על המלאכים והם ממשיכים להישאר רגועים. גם כשדרקון אוהב עם ציפורני פלדה כמו ציפי רומנו מרחף סביב.
המחוברים האחרים, ניר פרידמן ושחר רוזנצוויג, שגרים עם שתי בנותיהם ביישוב חד נס מעל הכנרת, עושים מאמץ לחזור לתל אביב המיתית, המטאפורית. וישנו גם אורן ברזילי ממופע הארנבות של דוקטור קספר, ותומר ירוחם מבית"ר ירושלים והציירת שלו מתל אביב. תל אביב ושוב תל אביב. תל אביב כמושג. תל אביב כטיפוס. תל אביב כקלישאה. "מחוברים+" תקועה שוב בבעיה השגרתית שלה. חיים איכשהו בתל אביב. אנשים שונים שהם אותו איש.
האתגר הגדול ביותר הניצב בפני מי מהם הוא זה של טל טלמון: האם להתפשט בפני מצלמה? מי יודע, אולי אם גופה העירום יוצג בפני תבל ומלואה היא תיקרא "שחקנית". אולי אפילו ג'ורדי קרויף יחזור אליה.
רק דנה פאן לוזון חורגת משורת החיילים הממושמעת, מעוררת רצון להמשיך לצפות בה, לעקוב אחר מסעה במעלה העונה. לוזון רבת רבדים, חושבת, אדם בעשייה. בארץ הייתה בעלת מכון פילאטיס. כשבעלה גיא לוזון זכה במשרה נחשקת כמאמן קבוצת הכדורגל הבלגית סטנדרד ליאז', סגרה בכאב לב את המכון ונסעה בעקבות הקריירה שלו. הצורך שלה בעשייה, שאינו מוצא מנוח, הניע אותה לחשיבה ולפיתוח תוכנית הטלוויזיה על נשות הכדורגלנים הנודדות בעקבות בעליהן, שנחלה הצלחה, נרכשה לשידור בבלגיה וגם בישראל (ראיתי. אחלה סדרה). וכשהכל נראה שוב מצפצף ושורק, גיא פוטר וקיבל משרת אימון בליגה השנייה באנגליה.
דנה נקרעת בין הרצון לשמר את הישגיה, לפתח את הקריירה האישית שלה, לבין הצורך לשמר את משפחתה כיחידה נורמלית, ולא ככזו הנזקקת לטיסות כדי להיפגש. הניסיונות שלה לחלוק עם גיא, בעלה, את הדילמה הקשה שהיא שרויה בה, שקולים לניסיונות לדבר עם הקיר. גיא נראה כאדם שאינו בנוי לייצר משפטים ארוכים משלוש מילים. רגשות מבחינתו הם חומרים המתקיימים, כך נדמה, רק על מגרש כדורגל, ואם אשתו נקרעת מבפנים זו בעיה שלה. ממילא הם לא מתגוררים באותה מדינה. במערכה הזו דנה בודדה. הזוגיות בין גיא העצור לדנה היא חידתית ומעוררת סקרנות יותר מכל הקונפליקטים שנראים בינתיים על המסך בעונה החדשה של "מחוברים+".
כמובן אפשר להתלונן בפייסבוק על האפשרות לאגירת מידע שעשוי בעתיד ליפול לידיים לא רצויות, אם רק היה יותר ברור איפה ובפני מי להתלונן. לפייסבוק יש שני מטות, באירלנד ובהודו, אבל אי אפשר להיכנס פנימה. יש לה מייל, אבל יוצרי "פייסבוקיסטן" ששלחו מיילים לא זכו לתשובה. הם ניסו להיפגש עם אחראי יחסי הציבור אבל קיבלו תשובה שעליהם לקבוע פגישה. הם ניסו לקבוע פגישה עם איש יחסי הציבור אבל לא זכו לתשובה ממנו.
נסו, אגב, למצוא מספר טלפון של פייסבוק ישראל. ב־144 לא מצאתי. בטח ראש המוסד לשעבר שבתי שביט יודע. אחרת לא היה מקים בימים אלה ממש חברה שתאתר מעלימי מס דרך פייסבוק.
אפשר למצוא, אגב, בעזרת חיפוש בגוגל, שגם לו עצמו יש מאגר מידע נכבד על אודותיכם, את מספר הטלפון של פייסבוק ישראל. אגב, מישהו טרח לאחרונה, כשהוריד איזו אפליקציה לנייד שלו, לשים לב לאן מבקשת האפליקציה גישה בטלפון? א שיינע אינגלע המארק צוקרברג הזה שעשה לנו את הפייסבוק.
התרעות פיקוד העורף