"באתי ל'משחקי השף' כדי לבדוק את עצמי", מצהירה יעל בגינסקי, מנקודות החן בעונה החדשה של התוכנית הפופולרית של "רשת". "תמיד אהבתי מטבח וההתעסקות בו הייתה חלק מהחיים שלי. אבל לא הספיק לי לשמוע דברים על הבישול שלי מחברים. רציתי לשמוע חוות דעת מקצועית, שממנה יובן שאני ממש טובה בזה".
בגינסקי (26), השופעת קסם אישי, נמצאת שש שנים בארץ, וכמעט אין לה מבטא. "מה לעשות, אף אחד לא מושלם ואני פולנייה מזויפת", מעידה על עצמה מי שהסלנג הצברי כבר שגור בפיה. "משום מה אומרים על הפולניות שהן קרות ואילו אני הבן אדם הכי חם ביקום, מחבקת ואוהבת חריף".
היא מוורשה. בת יחידה להורים גרושים. "אמא שלי, שאיתה גדלתי, היא קואוצ'רית עסקית, שמלמדת את האנשים לחייך, דבר שכנראה לקחתי לעצמי מחלב האם שינקתי. היא גם עוסקת ברפואה טבעית", מספרת בגינסקי. "אבא שלי מורה לנהיגה".
נחיתתה בישראל לא מקרית. "תמיד הייתי מחוברת לשורשים היהודיים שלי ופעילה בקהילה", היא מציינת. "מאז שאני זוכרת את עצמי, החלום שלי היה לעלות לישראל, כשהדבר הראשון שאעשה בה זה לכרוע ברך ולנשק את האדמה. כשעליתי, ראיתי שהכל מלוכלך, מה אנשק פה?".
שנה לאחר שביקרה לראשונה בארץ במסגרת "תגלית", עלתה בגינסקי לישראל. את צעדיה הראשונים בעולם האוכל המקומי עשתה כמלצרית במסעדה מרוקאית ירושלמית, "שם התחלתי פה ושם להציץ למטבח". "כל המסלול שלי הוא באוכל כשר", היא מציינת. "אם בפולין הקפדתי על כשרות, אז שפה אסטה מהדרך הזאת? לא בא בחשבון".
כיום בגינסקי דלוקה על ריקוד סלסה ומשמשת בערבים כמדריכת בצ'אטה, ריקוד מהרפובליקה הדומיניקנית, שאותו היא מבצעת בגמישות ראויה לציון (אפשר לצפות בה באינטרנט ולהתפעל). "אני מכניסה המון רגש לריקוד הזה, ורואה בו מעין הצגה", היא מעידה.
בינתיים עברה בגינסקי מירושלים לתל אביב וכרגע עובדת במסעדת "לומינא" במלון "קרלטון", נאמנה לקו הכשר שלה. "אני משתדלת להתמחות במאכלי עדות, כולל אפילו אוכל אתיופי", היא מדווחת לנו. "חולה על זה. מאוכל אפשר ללמוד על כל עדה ועדה, כשנראה לי שזה מה שמחבר אנשים".
התרעות פיקוד העורף