"המאמן שרזה איתי", ערוץ Lifetime, החל מיום ג', 19.4

הנה עוד הצעה מדליקה לפסק זמן ממתווה הגז, החייל היורה, אובמה וביבי. עזבו הכל ותנו מבט באחד העניינים החשובים באמת - הבטן שלכם. ליתר דיוק, הכרס שלכם. יש לה, כידוע, נטייה מרגיזה לגדול, ודווקא כשאנחנו מבצעים את הפעולה האהובה עלינו כל כך - אכילה. וכשהיא מתיישבת עלינו, היא לא הולכת.

"המאמן שרזה איתי" מציבה בצד שישה כרסתנים מאמן כושר אישי למשך ארבעה חודשים. כדי להשיג את התוצאה המיטבית, להבין טוב יותר את הקשיים העומדים בפני החניך, מאמן הכושר, גבר בנוי מריבועים, מאמץ לעצמו עוד לפני תחילת האימונים את תפריטו של החניך ובמשך ארבעה חודשים מעלה על עצמו עשרות קילוגרמים, מגדל בעצמו כרס, ואז מתחילים השניים במבצע - זה לחזרה למשקלו ומבנה גופו הקודם, וזה סתם ליצירת גוף נאה יותר.

התוצאה, כאמור, מדליקה. בחלקו הראשון של הפרק מתחיל המאמן לדחוס לתוכו, על פי תפריטו של החניך, כמויות בלתי נדלות של המבורגרים, צלעות, פיצות, עוגות ושאר מאכלים עתירי קלוריות. הקילוגרמים מתחילים לטפס, טבעות שומן מקיפות את המותניים, הריבועים נעלמים, והצופה הלא מקפיד והלא ספורטיבי לא יכול שלא לחוש דחייה ובחילה מהמאכלים היומיומיים השמנים שהוא עצמו מכניס לפיו.

בתום ארבעה חודשים של האבסה עצמית דוחה, המדריך הוא גבר שמן, חסר אנרגיה, מדוכא, פרוד בזעם מבת זוגו לחיים, ועתה מתחילה הדרך המשותפת עם החניך אל המטרה - להיות רזה יותר, בריא יותר. לזכותה של "המאמן שרזה איתי" ייאמר שהיא מקפידה שלא להטיף למראה רזה ודק, שהוא על פי המוסכמה המקובלת "היפה" יותר, לעומת ההמלצה הברורה יותר שאותה היא מדגישה, שאכילה מופרזת וחוסר בפעילות גופנית מעמידים את הגוף בסכנה ממשית.

והסוף, כמובן, הוא טוב: המדריך חוזר למבנה גופו המקורי ואל בת הזוג. החניך משיל ממשקלו 40 קילוגרם תוך ארבעה חודשים. אפשר לספר עוד על הסדרה החביבה הזו, אבל אני רץ למטבח להכין לי מיץ סלק וסלרי. בעחס.

"הצד האפל של הרשת", 17.4־23.4, YES DOCO ,YES VOD

נכנסתי ל"הצד האפל של הרשת" רק כדי לבדוק שזו לא עוד סדרה על שניים שמקיימים זוגיות וירטואלית במרחק מאות קילומטרים זה מזה, לא אחת שעשו לה שיימינג ברשת עד כדי כך שהייתה צריכה לעזוב את עיר מגוריה, ולא עוד יפני שירד לגמרי מהפסים ואחרי 14 שעות עבודה ביום מאוהב בדמות מצוירת בסלולרי שלו ומחליף איתה דברי מתיקה וכיבושין.

והנה מה שמצאתי ב"הצד האפל של הרשת": שניים שמקיימים זוגיות וירטואלית במרחק מאות קילומטרים זה מזה, אחת שעשו לה שיימינג ברשת עד כדי כך שהייתה צריכה לעזוב את עיר מגוריה, ויפני שירד לגמרי מהפסים ואחרי 14 שעות עבודה ביום מאוהב בדמות מצוירת בסלולרי שלו ומחליף איתה דברי מתיקה וכיבושין.

כבר באו אנשים וטרחו על סדרה בסגנון סכנות ברשת/מוזרות הרשת/שיגעון הרשת, למה שלא יגלו לנו איזו אמריקה חדשה? שוב קיבלתי את אותו תבשיל ישן. דבורה מוושינגטון מתחזקת עם מוישל'ה מאוקלהומה זוגיות וירטואלית. אז מכיוון שגם מפיקי התוכנית מודעים לפיהוק שבעניין, הם מצאו שדבורה ומוישל'ה הם בענייני סאדו־מאזו, ודבורה מצווה עליו לרדת על הברכיים וללקק את סוליות הנעליים שלו. מוישל'ה אכן מציית ומשדר את זה בלייב בסקייפ. נו, אז בשביל שתי סוליות לחות שווה להשחית זמן על פרק שלם? אגב, זהו שיאו של הפרק.

זה לא רק מייגע, זה גם חבל. יש נושאי רשת מרתקים שלא זוכים לתאורת הזרקור הראויה להם ויכולים להעשיר צופה סקרן - בכל זאת זה יס דוקו, לא ערוץ מסחרי עם חובות לספונסרים, והנה גם ממלכת הדוקו מתכופפת בפני קשקוש סקסיסטי.

NBA, ערוץ הספורט

יום ראשון האחרון. קליבלנד משחקת נגד דטרויט בפתיחת הפלייאוף, שלב ההכרעה של ה-NBA, ליגת הכדורסל האמריקאית. מסיבות שיתבררו מיד, כבר שנים אני מנוי, במחיר כבד, על ערוץ NBA אינטרנטי, המאפשר לי חופש גמור מגחמות ערוצים מקומיים. הוא כולל חדשות יומיות, צפייה חופשית בכל המשחקים, כולל ארכיון משחקים מלא מפתיחת העונה. ויש סיבה נוספת למנוי שרכשתי - במחיר כבד - שתתברר מיד.

זה לא עומרי כספי. נחמד אומנם שיש לנו שחקן ראשון בליגה הטובה העולם, רק שהפער בין המחמאות הנלהבות שהוא זוכה אצלנו לבין היכולת שהוא מפגין על הפרקט באמריקה הוא גדול, ועשוי לייצר תמונה לא מדויקת של המציאות המתרחשת אלפי קילומטרים מכאן. נגיד, "כספי וסקרמנטו ניצחו את לוס אנג'לס", מכריז קריין ישראלי בקול חגיגי. המציאות: כספי שיחק 14 דקות מתוך 48, קלע 7 נקודות והיה העשירי בדירוג האיכות הכולל בקבוצתו.
אני לא אנטישמי, לא משתייך ל-BDS, לא זוכה לקומיסיון על גיוס לקוחות לערוץ ה-NBA, רק מציין כאן את תרומתו של ערוץ שפוי ליצירת תמונת מצב מדויקת של המציאות.

שפיות, זה העניין. בחזרה לראשון בלילה. דטרויט החלשה יותר מחזיקה מעמד מול קליבלנד, מאריות ה-NBA, בה משחק אוסף שחקנים נוצץ בראשותו של לברון ג'יימס, אולי הכדורסלן הטוב בעולם. השדר משדר מהלכים, הפרשן, ג'ף ואן גנדי, בעצמו מאמן עבר, מנתח בניחותא, מפרש, מאיר נקודות, בהיגיון, ברוב דמיון וביכולת ביטוי – בלשון בני אדם. וכשהפער גדל לטובת דטרויט ומאמן קליבלנד לוקח פסק זמן, אני מדלג מתוך הרגל לערוץ "שלנו".

זהו ערוץ הספורט, שבמקרה משדר את אותו משחק. השדר משדר, הפרשן שימי ריגר, בעצמו מאמן כדורסל בעבר, שרוי בעיצומו של התקף צרחות. אווו, ואוו, צורח ריגר בעקבות סל נוסף של דטרויט. והנה על המסך מופיעה דמותו של דוניאל מרשל, לשעבר שחקן במכללת קונטיקט ששיחק עם דורון שפר "שלנו". "הנה דוניאל מרשל", ממלמל ריגר, "הוא קיבל לאמן עכשיו את המכללה הזה קונטיקט, אה, אה, איך קוראים לזה". שתיקה נבוכה באולפן, שניות חולפות, והשדר מציל: "סנטרל קונטיקט, מכללת סנטרל קונטיקט".

השחקנים חוזרים לפרקט, המשחק מתחדש, דטרויט קולעת שלשה נוספת. "אוו, וואוו", מפרשן ריגר בצעקות, "זה נראה כאילו הם על סמים או משהו". חללית לא טסה במהירות בה טסה היד שלי אל השלט, לטוס בחזרה אל הערוץ האינטרנטי. זו הסיבה שאני משלם עבורו בשמחה מחיר כבד. בגלל שימי ריגר. כדי שאוכל לראות משחקים בלי שדרים ופרשנים ישראלים מתחכמים. בלי גסות. בלי צרחות. בלי עילגות.

בכל הערוצים בהם צפיתי אי פעם לא ראיתי תופעה דומה לשימי ריגר. אני מבין שבערוץ הספורט מודעים לחריגות שלו, אבל נשענים על העובדה שחלק מהצופים אוהב את ההתנהגות הזו. מכל לבי, אני מאחל להם שיפגשו את אוהבי ריגר בכביש, בתור, ביציע. אולי אז תשתנה סוף-סוף דעתם.

עלייה לצורך ירידה: "המאמן שרזה איתי" גרמה לי לרוץ להכין מיץ סלק

הדוקו על מאמן הכושר האישי שעלה במשקל לא מטיף למראה רזה ודק אלא מדגיש יתרונות אורח חיים בריא. אזהרה: אתם עלולים להגעל מהמאכלים האהובים עליכם בסופה