המשימה: אמזונס

מה יש לנו: פורמט שבטח הגה בנו בן ה-4 של הסמנכ"ל, ומקומיים שבטח מתבוננים בשבט חיוורי העור המצווח והמתקוטט הזה ואומרים לעצמם: איזה מסכנים, מנותקים מהעולם השפוי כבר אלפי שנים, בטח ייכחדו בקרוב. מתבקש כאן להישען אחורה בכורסה ולהשמיע גניחת ייאוש יהודית ארוכה. “אוי, אוי ויי". “אוי, לא עוד פעם". לפחות זה מה שאני עשיתי, ככה גנחתי, כשהתברר לי לאן מועדות פניה של “המשימה: אמזונס". שוב נוסעים לאזור אקזוטי. שוב שלושה שבטים - סליחה, קבוצות בצבעים שונים. שוב זכרים עתירי שרירים, ועתירים פחות, וכמובן בלונדיניות. ויש משימות מגעילות ומפחידות כמו לאכול טרמיטים (בהמשך בטח ללכת מכות עם דובים) ומתחילים מיד לסכסך בין המתמודדים. “אוי, אוי ויי. אוי ויי איז מיר".

מעניין, חשבתי לעצמי, מי הוגה את הפורמטים האלה. אבל זו הייתה שאלה פשוטה. בטח בנו בן ה-4, חניך בגן “תמר", של אחד הסמנכ"לים בקשת. זו כבר מכונה משומנת. שולחים הודעה לגננת, הילד מסיים בזריזות את השוקו של ארוחת העשר, מכתיב לסייעת בכמה דקות את הפורמט החדש ומצטרף מחדש לחבריו בפינת הליטוף ולהופעת הקוסם שהגננת הזמינה לגן.

ועכשיו המפיקות נכנסות לפעולה, מאתרות שלוש צווחניות, הומו, שלוש יפהפיות ובסטיונר עם מכונה לייצור פתגמי חוכמת רחוב. צוות בכיר מתיישב על ויקיפדיה וגלובוס מואר בבטרייה. מבני מסוקים עמוסי ציוד מהנגלה הקודמת משוגרים לאוויר, אנשי שבטים מנומנמים שהצליחו להימלט מהציוויליזציה המופרעת, עד היום, מוזנקים בבהלה ממרבצי הקש הנוחים שלהם. נחשים וטרמיטים, דובים ופילים, קופים ודינוזאורים שחיו בדממת יער ושלווה מאז ימי קדם מזועזעים ומגורשים מפני פלישת יצורים הולכי על שתיים שחלקם אוחזים מכשירים מוכספים ביד וחלקם צורחים ומתקוטטים ביניהם בהיסטריה.

איזה פאקינג מהומה. איזה ניגוד מחריד, מביש, להולכים על שתיים הגבוהים יותר שבמקום לקשור את הבולבול מסתירים אותו מאחורי בד. אפילו מעט מביך אם מסתכלים על זה מנקדות המבט של שבט סולימאני או איך שקוראים להם, כאשר הם פוגשים את היצורים החיוורים האלה שלא חדלים להתקוטט. בטח הם אומרים לעצמם: אלה לא מתורבתים כמונו. לא יודעים את ערכו של השקט, לא יודעים להעריך טעם של טרמיט עסיסי. בטח חיים כבר אלפי שנים שם בחוץ, מנותקים מכל ציוויליזציה. מסכנים. בקרוב הם בטח ייכחדו.

ובינתיים השבט הלבן המאותגר הזה ממשיך במסעו הרעשני בג'ונגל. הוא הרחיק עד פנינת הטבע הזו בקצה העולם כדי לשבת עם הרגליים למעלה. יש תכלית נעלה למעשיו. עליו להגיע למטרתו. עד ערב יום המחרת חייב השבט למצוא מישהו שייצא לדו–קרב עם קטי. אז כמו שיירת הפילים בספר הג'ונגל, ממשיך שבט החיוורים להרעיד את גדות האמזונס. ללא חת הוא ממשיך אל מטרתו.

חשבתם שסימבה הוא מלך החיות? הרייטינג הוא המלך. עובדה: משה ושמחה ואסף ומיכל וצחי ושושי - 27.6% מכלל הצופים ישבו במוצאי שבת מול המסך וצפו בפרק הראשון של התוכנית הזאת.

יהיה לא הוגן לומר שכל דקה ודקה ב"אמזונס" היא עונש משמיים. היא תספק לצופיה דקות של הנאה. הטבע יפה ופראי מדי. גם האקסית של הבן של נתניהו ותאומותיה בקבוצות האחרות לא תעוררנה בצופה הזכר תחושות סבל קשות. רייקולס לבטח יככב בחלומותיהן של הצופות. אבל בניכוי הצרחות, הקטטות, הפורמט השחוק עד פיהוק והיצירתיות שאינה ממריאה מגובה הבוץ (ויסלח לי בנו הפעוט של הסמנכ"ל), ימצא עצמו הצופה שאינו פראני נוטש את המסך פעמים רבות ונודד למקרר לחטוף איזה שניצל, או טרמיט.

לקראת האולימפיאדה

מה יהיה לנו: חשבתם ששאגו בחורים כי נגמר? חשבו פעם נוספת. עוד לא שקע האבק על היורו, והנה מתחילה האולימפיאדה.

מי שנשמו לרווחה כשהסתיים היורו וציפו לקבל בחזרה את בני משפחותיהם, צפויים ליילל מרה כשפעם נוספת יאבדו אותם בשבועות הקרובים - לטובת שידורי אולימפיאדת ריו. שפע טלוויזיה צפוי לנו במשחקים האולימפיים הקרובים, וגם לפניהם, בשידורי החימום המתחילים כבר בימים האלה.

ערוץ לייף-טיים (הוט 32, יס 46) משדר בימים אלה את הסדרה “משפחות אולימפיות", המתארת את המאמץ וההתגייסות המשפחתית הטוטאלית לטובת הבן/בת המתחרים, הכוללים משאבים נפשיים וכלכליים רבים. בין המשתתפות בסדרה: המתעמלת האמריקאית–יהודייה אלי רייזמן, שאת תרגיל הקרקע שלה באולימפיאדת לונדון 2012 ביצעה לצלילי “הבה נגילה", כמחאה על כך שלא נערך כל טקס לציון 40 שנה לטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. ואחרי האולימפיאדה יחלו שידורי הליגות בכדורגל. שום דבר לא נגמר.

ספיישל דוקו ספורט, “סרינה", הוט 8

מה יהיה לנו: “סרינה" הוא סרט ארוך ונחמד על חידה ושמה סרינה וויליאמס, שמחמיץ כל הזדמנות לברר לאן היא רצה ולמה אין לה אהבה. גם הוט 8 מתגייסים לקראת האולימפיאדה וישדרו בשבועות הקרובים סדרת דוקו מיוחדת על ספורטאים יוצאי דופן, בהווה ובעבר. בין אלה שיזכו לסרט יהיו האצן מייקל ג'ונסון והמתעמלת הרומנייה נדיה קומנץ'. זלאטן איברהימוביץ', כדורגלן פעיל עד מאוד שעבר בימים אלה לקבוצת הפאר האנגלית מנצ'סטר יונייטד, יופיע בסרט אחד, וגם הטניסאית הפעילה עד מאוד, סרינה וויליאמס בת ה–34, מקבלת את חלקה.

“סרינה" הוא סרט ארוך. אפילו ארוך מאוד. קשה לדמיין צופה שמתיישב סתם ככה באמצע זמן מן הזמנים, נגיד יום שלישי, לשעה ו–40 דקות של צפייה בטניסאית, מסקרנת ככל שתהיה, כסרינה וויליאמס. הערה מקדימה לצופה המותש: לא חייבים לצלוח את כל מאה הדקות. אפשר לכבות את הטלוויזיה גם אחרי 30, 40 דקות, ולא לצאת חסרים. לא כי הסרט כה משעמם. להפך. אלא שככל שעוברות הדקות מתברר שהוא יותר ויותר מאותו דבר, שהחידה בשם סרינה וויליאמס לא הולכת כאן לקראת פענוח. אם משום שסרינה וויליאמס אסרה על הבמאי או התנתה מראש לא לעסוק בנושאים מסוימים, או שאת הבמאי כבר לא יגייסו ללהב 433 מסיבות של חוסר סקרנות בנעשה תחת אפו. את מה שהגישו לו - הוא לקח. את מה שלא הגישו - לא ביקש.

גישה יוצאת דופן לחדריה הפרטיים של וויליאמס הוא קיבל. המצלמה שלו הציצה לחדרי העיסוי, למטבח, לשיחות עם הצוות הגדול של הטניסאית. גם לפני שצנחה עליה השינה, מחבקת את חיית המחמד שלה, או שמא הייתה זו בובת המחמד שלה. ועם כל אלה הצליח הבמאי לא לומר דבר. נחמד להציץ לסרינה. מפתיע לפגוש אישה צעירה ועדינה, כמעט שבירה, בניגוד לעוצמות שהיא משדרת על מגרש הטניס. אבל על הפער בין שתי הדמויות לא טורח הבמאי אפילו לנסות לגשר.

הוא אינו שואל לאן היא רצה. בקרוב תהיה בת 35, טניסאיות בגילה כבר פרשו מזמן, משתרעות בניחותא על המיליונים הרבים שהרוויחו במהלך הקריירה, אבל דון קישוט וויליאמס אינה מוצאת לעצמה מנוחה. היא ממשיכה לדהור מאתגר לאתגר, ממאמץ עליון למאמץ עליון. את יום הולדתה היא חוגגת עם חיית המחמד שלה במיטת בית מלון זרה. כדי למצוא לעצמה ערב נדיר ובודד של בילוי, היא סוגרת מועדון קריוקי לה ולעוד שלושה מחבריה וחברותיה. המשפחה עוקבת בחרדה אחר כל מערכה שהיא מפסידה - לא אומרים לה, מילא, תנצחי במשחק הבא. כולם מוכנים לתלות עצמם יחד איתה. לנצח או למות, והבמאי לא מבחין בכך. כאילו בדרך אגב, כמו מזג האוויר, הוא עובר ליד בני המשפחה החיוורים.

ואין אהבה בתמונה. אם יש כזו, היא לא מופיעה בסרט. גם לאחות הגדולה, ונוס, אין אהבה. משהו לא פשוט התרחש שם אצל הוויליאמסים, בצד החינוך המעולה לטניס. והבמאי לא טורח לברר את זה. איזה בזבוז של סרט.

סרינה וויליאמס. צילום: רויטרס

מפגע סביבתי: האמזונס ממיט חורבן, האולימפיאדה בדרך להציל אותנו

משתתפי “המשימה" בדרך להמיט חורבן על הג׳ונגל, היכונו להתמכרות הספורטיבית הבאה והפספוס של סרינה