בפרק ההדחה הקודם של "המירוץ" חשבתי שהנה באה הגאולה בצורת כמה משימות מעניינות, כמו כדור הבאולינג האנושי שהתגלגל בשצף קצף על הדיונות, או הטיפוס במעלה גבעת החול התלולה בשביל למצוא נווה מדבר. היה איזשהו ניצוץ, והוא כבה בפרק של אתמול. כמו בתקופה של הפסקות החשמל הארוכות, שהחשמל היה חוזר, אבל רק לרגע קצר. שוב אני מוצאת את עצמי בוהה במסך ובדמויות באדישות וחוסר עניין.
אופס, סליחה. היה בכל זאת משהו מקורי בכל הסיפור. הצלם הגיש לבנות תפוח לנגוס בו כשהן מצטלמות עם הנחש. אילו לפחות היו הזוגות מפחדים מהנחש כמו שצריך, במקום לשחק אותה כאילו הם "אולד באדיז". אם תשאלו אותי, הם היו גם מצטלמים עם אריה, והעיקר לגעת בזוהר של עולם הדוגמנות. המתולתלות המטרידות כל כך התרגשו שעושים להן "בוק" שהן חיבקו את הנחש כאילו אין מחר, בשביל להראות שהן שוות. קים הכריזה על אהבתה לנחש החמוד ואביב וציון כמעט הדביקו לו נשיקה צרפתית. מעניין מה היה אומר על זה הרב לוינשטיין.
רק אלכס וג'וזי, שלא כל כך טובים בנחשים, לא התביישו לפחד וסיפקו לנו כמה רגעים נדירים של צחוק שלא היו מביישים את טובי הבדרנים, כאשר בכו וחייכו בייסורים קשים למצלמה בעוד הנחש מלפף את גופם. "לך מכאן, אל תיגע בי" צועק אלכס שהיה עדיין עמוק בתוך הטראומה, הרבה אחרי שהנחש כבר לא היה בסביבה. אפילו השיער על פדחתו שעליו שפך שפופרת שלמה של ג'ל כדי שיעמוד ולא יזוז לכבוד מופע הדוגמנות, התכווץ מהפחד.
אז למה עלינו לצפות בפרקים הבאים? שהבנות ישחקו קלאס ויקלעו צמות אחת לשנייה? או לעוד הפסקה בחיק הטבע, למול ים כחול ושלווה נצחית? כאילו, מה נסגר אתכם? באתם לעבוד או לנפוש? אלא אם כן, שורות המתנדבים והנרשמים ל"מרוץ" הולכות ומתדלדלות וגימיק המנוחה עם שייק פירות ביד אחת ואננס ביד שנייה, היא דרך ליחצ"ן את התוכנית ולמשוך אליה מתמודדים פוטנציאלים.
התרעות פיקוד העורף