"אח שלי גיבור", ערוץ 10,
מוצ"ש, 13.8, 21:00

מה יהיה לנו: זוגות של אחים שאחד מהם לוקה בתסמונת דאון יוצאים לטרק קשה על ההימלאיה. אזהרה: לא מדובר בסרט שכולו תענוג. וראוי שכל בן נוער יצפה בו.

בזמן הזה, כשהטף ממרר בבכי על החופש הניגר במהירות רבה כל כך מבין ידיו, מומלץ לעתים להזעיק אותו מהפלייסטיישן והמחשב, ללמדו שיש צרות גדולות יותר בחיים. כדאי, למשל, להושיב את הנוער מול הסרט "אח שלי גיבור", שישודר מחר בערוץ 10.

"אח שלי גיבור", לטובת ההקדמה והאזהרה, אינו משתייך לקטגוריית הסרטים הקסומים. הילדים לא צפויים להתרווח מולו ולאחוז את בטנם בצחוק. אם כבר, זהו סרט מלחמה. הוא מספר על קבוצת זוגות, אחים ואחיות, כשבכל זוג אח אחד לוקה בתסמונת דאון. ביחד יוצאת הקבוצה לטרק קשה בהרי ההימלאיה, במטרה ליצור תחושת הישג אצל ה"דאון", כפי שהם מכנים אחד את השני, להשלים פערים ולקרב בין ה"נורמליים" ל"דאון".

כאמור, לא מדובר בסרט שכולו עונג. אין עונג בצפייה בדאון מותש, מבוהל, לכוד בבועה אטומה שגם אחיו או אחותו הקרובים אליו ביותר אינם מסוגלים להבין או לחדור אותה. הוא מסרב לאכול, הוא לא מעוניין לזוז ממקומו, הוא לא מוכן לטפס על הפיל ולצאת לטיול, הוא מסרב לכל. אין הנאה בצפייה באדם, דאון או לא, כשהוא בוכה. יחד עם מצב רוחו של הדאון צולל מצב רוחו של הצופה. המועקה המצטברת מפתה לאסוף את השלט ולהסתלק לערוץ אחר. היא לא מהחומרים שמהם מייצרים מופעי סטנד–אפ.

נעימים יותר לעין, כמובן, הם רגעי הניצחון. ההגעה אל פסגת ההר וסיום הטרק. תמונות חיזור של בינו לבינה. של דאון שופע חיבה המנחם את חברו המדוכדך, מחולל פלאים בנגיעת יד ובכמה מילים בלבד. אנשים רעים ימצאו כאן, בלי מאמץ רב, גם זווית מציצנית ולא לגמרי נעימה. איזה מקסימים החייזרים האלה, יאמרו האנשים הרעים. תראו תראו, גם הם יכולים לחזר, לנחם, לאהוב. ממש כמונו, הנורמליים.

למען ההגינות, אי אפשר לדחוק את המחשבות הללו לגמרי. "אח שלי גיבור" הוא סרט שאינו עוקף את המציצנות הבלתי נמנעת, אבל מספר סיפור של אנושיות. של אנושיות האחר, השונה. זו הסיבה העיקרית לתפוס את הטף באוזניו ולהניח אותו, גם אם אינו רוצה, בעיקר אם אינו רוצה, מול מסך הטלוויזיה.

במקום נפתלי בנט, הייתי משלב את הדאון בבתי ספר רגילים, למענם ולמען התלמידים הסובבים אותם, בתוך הכיתות או בכיתות מיוחדות, כדי ליצור אינטראקציה ואנושיות ולב טוב בכלל, אבל מי אני שאתן עצות לנפתלי בנט. הוא עסוק מעל הראש ביריות בתוך הנגמ"ש.

"אח שלי גיבור" הוא שם הסרט וגם קריאת קרב של האחים הדאונים כשאחד מהם מתגבר על קושי. זה מזכיר לנו את מה שאנחנו אמורים לזכור לעתים קרובות יותר, ואת מה שצריך להעביר לדור הבא לפני שישקע בים הזוהמה סביבו: לב ונשמה אף פעם לא הזיקו לאדם.

"האפ ולנארד", ימי רביעי
ב־21:00, יס VOD, יס AMC

מה יהיה לנו: קומדיה שחורה שמישהו חשב, ממש חשב, לפני שכתב את התסריט, והיא לא גורמת לצופה נזק בריאותי ולא שורפת לו את התאים האפורים במוח. שני עבריינים קטנים שמסתבכים במשהו גדול והדם ניתז לכל עבר. לא "פארגו", ובכל זאת שווה.

הנה מה ש"האפ ולנארד" לא: היא לא שורפת את החומר האפור במוח. לא פוגעת - ככל שניתן לראות מבחוץ - בקשרי הנוירונים בתוכו. ככלל, נראה שאינה פוגעת באופן כלשהו בבריאות הצופה, ולא הופכת אותו לאידיוט יותר בתום הצפייה.

מרבית הסדרות המבזיקות על המסכים שלנו מסוכנות לציבור. הבמאי הוא דחליל משוכפל. הבדיחות מיוצרות על ידי אותה מכונה. הצופה פטור מלצחוק - מכונת צחוק מוקלט צוחקת עבורו. אם יימשכו העניינים בכיוון הזה, קרוב לוודאי שבעתיד תסופק עם כל חבילת כבלים גם בובה שתצפה בשידורים במקומו. הצופה, בתום תקופת ההכשרה, יהיה רשאי לרדת לחצר לעשות קציצות בבוץ.

"האפ ולנארד" משתייכת לקבוצה המצומצמת של סדרות שלא יפגעו בצופה, הן בריאותית והן מנטלית. מישהו חשב, ממש חשב, לפני שכתב את התסריט ושלח את השחקנים להתייצב על הסט.

זו קומדיית פשע שחורה שמבוססת על סדרת רומנים שכתב הסופר האמריקאי ג'ו לנסדייל. היא מספרת על אסיר לשעבר וחברו, גיי קשוח המתעב עד עמקי נשמתו שונאי גייז, שמתגלגלת לידיהם אפשרות בלתי חוקית לעשות הרבה כסף, ושמוליכה בסופו של דבר לבלגן עקוב מדם.

יש ב"האפ ולנארד" יותר מניחוח של "פארגו". היא מתרחשת עמוק באמריקה הכפרית, גדושה טיפוסים ססגוניים, פסיכיים ופסיכיים פחות, מתיזה כאמור דם לכל עבר - חסרת מטרה מלבד להעניק לצופה חוויה שלא תעליב אותו.

אזהרה: אל תתכוננו ליפול מהכיסא. "האפ ולנארד" לוקחת את הזמן שלה, אולי יותר מדי בניחותא. הדמויות המרכזיות שלה מהורהרות מדי, העלילה זוחלת ולפעמים יש תחושה שהיא פשוט סובלת מעצירות. ועם זאת, "האפ ולנארד" שווה וגם עושה חשק לקרוא את הספר. אני כבר הזמנתי.

האפ ולנארד. צילום: יס

"ולא נותר אף אחד",
יס LONDON, החל מ־18.8

מה יהיה לנו: לחובבי אגאתה כריסטי ולהם בלבד. מי שלא אוהב את הגברת הזקנה ישמור נפשו מהניג'וס הזה.

חידה: קבוצת אנשים מוזמנת לאי שאותו אינה יכולה לעזוב. הם מתחילים להירצח בזה אחר זה, ועל האחרים לגלות מי הרוצח, אחרת לא יישאר איש מהם בחיים. מי כתבה את הספר שעליו מתבסס התסריט?

מעולם לא הייתה לי סבלנות למודל העלילות הקבוע הזה של אגאתה כריסטי. לא לנרצחים בזה אחר זה, בבית מבודד או ברכבת, וגם לא לניסיונות הפענוח. ולא למפגש הסופי של כולם בסלון שבו הגברת עם המוח החד כתער מסבירה כיצד היא מגיעה למסקנה, שאתה, מר ג'ונס, הוא הרוצח.

"ולא נותר אף אחד" מתבסס על ספר של אגאתה כריסטי. לפחות על פי הפרק הראשון מתוך שלושה, היא לא סוטה מהנוסחה הקבועה.

קבוצת אנשים מכובדת (גנרל, שופט, איש משטרה וכיו"ב) מוזמנת למסיבה באי לא רחוק מחופי דבון. כבר בלילה הראשון שם מחוסלים ארבעה מהאורחים וצוות הבית, ומכאן ניתן להניח שיבוא המשך של אותו הדבר.

כדי להוסיף ניג'וס על ניג'וס, כל העסק מאוד בריטי, עד כדי כך שניתן להיחנק ממנו. הקור האנושי, הנימוסים המופרזים, הגינונים - כל אלה נפלאים בדרך כלל כשהם באים כתוספת למנה עיקרית. כשהם נשפכים מהמסך עוד ועוד, גם הם הופכים למטרד.

אולי הסוף יהיה כאן שונה ולא ייתפס מר ג'ונס הנורא. השם "ולא נותר אף אחד" מרמז על אפשרות כזאת. תצטרכו לגלות בעצמכם. אתם מוזמנים בכל לב לא לספר לי. גם ככה שרדתי בקושי את הפרק הראשון.

ולא נותר אף אחד. צילום: יס

לכבוש את ההר: "אח שלי גיבור" הוא סרט חובה לכל בן נוער