"גזוינדלך", יס דוקו, מוצ"ש, 17.9, יס VOD - מה יהיה לנו: בכל פעם שמזומנת לי הצצה לריאליטי חרדי כלשהו אני מסתער פנימה. דווקא הסרט "גזוינדלך", פאות, אינו סיבה להזדרז למסך. יהודי טוב אני. לפחות עושה מאמצים. עובדה: אחת לשבועיים–שלושה אני קופץ לבני ברק להיות קרוב לאחי בני ישראל, ועל הדרך גם למלא את הבטן בלטקס, כבד קצוץ וכמה פרוסות עבות של חלה טרייה היישר מהתנור של מאפיית ויז'ניץ. וכל גן העדן הקולינרי הזה מתקיים כשמול העיניים כולם צועדים, תמיד ממהרים לאיזשהו מקום, אף פעם לא בסתלבט החילוני, אזרחי העולם החרדי. חוץ לארץ באמצע ישראל. פנייה מרחוב ז'בוטינסקי בואכה פתח תקווה, ואופס, עברת פלנטה. מרתק.
ותמיד אני מצטער שאיני יכול להיכנס לאיזו דירה כדי לראות איך זה עובד. לשמוע את שפת היומיום, את נושאי השיחה, לעקוב אחר מפעל ההזנה, ההלבשה, ההשכבה, החינוך. לכן בכל פעם שמזומנת לי הצצה לבית חרדי אני קופץ עליה.
הסרט "גזוינדלך", פאות ביידיש, לפחות לפי דף יחסי הציבור המצורף אליו, וגם על פי תחילתו, הוא בהחלט מבטיח. יהודה, מתבגר בן 19, חי כל חייו בקהילה חרדית אבל יצא בשאלה. כעת, בגלל דרישות הקהילה החילונית שהוא חי בה, עליו להוריד את הסממן החרדי האחרון בהופעתו החיצונית - את הפאות שלו. יהודה מתייסר, מתלבט, האם לגזור או לא לגזור. אם יגזור, משפחתו תתנתק ממנו סופית. לא יגזור, לא יעשה את הצעד בכיוון שבו בחר. בוודאי יש לצעד האחרון - גזירת הפאות - שורשים פסיכולוגיים נוספים, עמוקים יותר, אלא שדבר מכל אלה הצופה לא זוכה לראות.
"גזוינדלך" הוא סרט מתוך פרויקט "סדרת גמר", שבמסגרתו תומכים ערוץ יס דוקו וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי בסרטי גמר נבחרים של סטודנטים לקולנוע. זהו סרט בוסר של אפרת ברגר, קולנוענית צעירה, במובן שהוא מותיר את התלבטותו של יהודה כבלתי נוגעת ללב. יהודה שואל, מתייעץ, וכל זה נותר מרוחק, מתפוגג אי שם לפני שנלכד בידי המצלמה.
בסצינות של הסרט מופיעים כמה ליצנים, יהודה וחבריו, שהם כבר חילונים, עדיין קצת חרדים, העושים שמייח בדירה שכורה. אין דמעות. אין יהודה שמתייחד עם אלוהיו ומתחנן למחילתו. המצלמה מרוחקת, לא חודרת, לא לופתת. ואז יום אחד הולך יהודה לספר שגוזז לו את הפאות. למה, כמה, מה שבע, מה כמה, לנו הצופים אין בכך חלק, אין הסבר. נותרנו רק עם לטקה וכבד קצוץ שאכלנו כבר טובים ממנו.
"אמא עם רובה: החיים בליגה להגנה יהודית", יס דוקו, 16.9, 22:35, יס VOD
מה יש לנו: שלי רובין הייתה רעייתו של ראש הליגה להגנה יהודית ואם בנו היחיד. מי שמצפה לסופי מרסו, שעולה מן הים חגורה בסכין לעזור לבונד, ג'יימס בונד, ימשיך לחכות.אדם רשאי למידה מסוימת של ציפיות כשמתגלגל לידיו סרט בעל שם "אמא עם רובה: החיים בליגה להגנה יהודית". לפחות מתקבל על הדעת להציג איזו נערת ג'יימס בונד, סופי מרסו כזו, שעולה מן הים חגורה בסכין, ואחרי שמשפדת את ראש ארגון הפשע ספקטרוביץ', שמאיים לחסל את העולם, מזנקת בחזרה למים ומהדג שהיא לוכדת בין האלמוגים מתקינה לג'יימס גפילטע פיש.
לחלופין, אפשר לצפות לקצת מידע פנים על החיים בליגה להגנה יהודית. בכל זאת, בזמן מסוים הוא הוגדר בארה"ב כארגון טרור. אפילו ריצ'רד ניקסון, באחת מהקלטותיו הרבות, נשמע מקלל את האמא של הארגון. ושלי רובין הייתה שם. הצטרפה לליגה להגנה יהודית, ה–JDL, בצעירותה. התאהבה בדובר הארגון, שעם עזיבת הרב מאיר כהנא לישראל כדי להתמודד מושב בכנסת, התמנה ליורשו. היא נישאה לו, ילדה את בנו, הייתה עמו תחת מעקבים, בפעולות, כשנעצר, ועד שמת בכלא. היא נשארה מחוברת לארגון גם כשבנה יחידה, פעיל בו, התאבד.
בסיפור החיים של שלי רובין יש חומרים שמספיקים לחיים של עשרה אנשים. תנוח דעתכם, בסרט "אמא עם רובה: החיים בליגה להגנה יהודית" לא תקבלו מכל אלה דבר. לא אקשן, לא יריות, לא פיצוצים, לא הייתי שם, לא התגנבתי, לא הסתרתי. שוב ושוב יהודים לא יפחדו יותר, יהודים לוקחים את גורלם בידם. קצת ויכוח על הגבול בין אקטיביזם לבריונות ודברת. הרבה דברת. ההורים שלי חשבו ככה, ההורים שלי חשבו אחרת.
שמעתם פעם את סופי מרסו מייללת לבונד, ג'יימס בונד, מה חשבו ההורים שלה על חיי הרוצחת השכירה שבחרה לעצמה? אז שלי רובין יורה מול המצלמה באקדח במטווח מוסדר. על זה עושים סרט?
"רוב וצ׳יינה", החל מ־16.9, ערוץ , 16:00
מה יש לנו: הקרדשיאנס חוזרים. והפעם רוב וצ'יינה בתפקידים הראשיים. רוב מאוהב, צ'יינה בהריון, הם יוצאים לבקר במועדון החשפנות הראשון שבו עבדה צ'יינה. קלינטון? טראמפ? קרדשיאן! עם ההפניות לצפייה בתוכניות המגיעות אל שולחני, מגיעים גם דפי יחסי הציבור המתארים בתקציר את החומרים שישודרו. ביניהם הגיע השבוע דף יחסי הציבור של הסדרה החדשה לבית קרדשיאן, שלאחר קריאה בו החלטתי, באופן חריג, לחלוק אותו - ואת ההתרגשות - עם הקורא, ככתבו וכלשונו. ונראה מי יהיה בו העוז בתום הקריאה לכבוש את התרוממות הנפש, ואת הצורך לרוץ לתחנת השידור ולחטוף את הדיסקים לעצמו - ולעצמו בלבד.
סדרת הבת החדשה והמסקרנת של משפחת קרדשיאן על האח ש(בניגוד לאחיותיו ואמו) כבר שנים ממעט להיראות בפומבי. סוף–סוף, אחרי שנים של התרחקות, דיכאון, השמנה והסתגרות, רוב קרדשיאן מאוהב ומאושר, והוא לוקח לעצמו את הבמה בדרמטיות שהייתה שמורה עד כה לשאר בנות משפחתו. הוא מאורס לבלאק צ'יינה (דוגמנית ובעלת חנות המתמחה באיפור באל.איי) ועומד להפוך בקרוב לאבא.
אם שמה של צ'יינה נשמע לכם מוכר, אולי זה משום שהיא לא אחרת מאשר האקסית ואם בנו של טייגה (בן זוגה הנוכחי של האחות הצעירה במשפחה, קיילי). סיפור האהבה המסחרר וההריון המפתיע היו יכולים להיות חומר נהדר לסדרה מרתקת גם במשפחה רגילה, אבל כשזה מגיע לקרדשיאנס (שהיא כל דבר חוץ ממשפחה רגילה) זה כבר עולם אחר.
צופי ערוץ !E מקבלים הצצה בלעדית לחיי הזוג החדש רוב קרדשיאן ובלאק צ'יינה, כשהם יוצאים למסע המרגש של בניית חיים משותפים, אחרי האירוסים ולפני הצטרפות התינוק לתא המשפחתי החדש. הסדרה החדשה תכניס אותנו לעולמם הפרטי, כשהם מתחילים להכיר זה את זו, לזהות את השיגעונות הקטנים, לחגוג התחלות חדשות, רבים לפעמים וגם מפגישים בין בני המשפחה, הידועים בכך שהם אומרים תמיד את מה שהם חושבים.
במהלך הסדרה רוב ימשיך במסעו אל חיים בריאים יותר, וינסה להתמיד באורח החיים החדש שלו, כשבת הזוג שלצדו מתמסרת ברצון לחשקים המשונים (והמשמינים) של ההריון. סקוט דיסיק וקורטני קרדשיאן הופכים למשענת של רוב, תומכים בו, מעודדים אותו וחולקים מהתובנות שלהם לקראת הפיכתו לאב.
קורטני מבלה עם הזוג במסיבת יום ההולדת של קלואי, וצ'יינה נוסעת לסן דייגו לחגוג עם משפחות קרדשיאן את יום ההולדת של MJ, אמה של קריס. גם קריס וקים מלוות ותומכות בזוג שמתמודד עם לא מעט מהמורות בדרך. לעתים, ההבדלים הגדולים בין רוב הרגוע והמעט פסיבי ובין צ'יינה היזמית האנרגטית קשים לגישור.
צ'יינה עובדת במלוא המרץ לגרום לליין הקוסמטיקה שלה ולליין הביגוד להצליח, ובמקביל משתדלת לדרבן את רוב להתאפס ולנצל את ההזדמנויות העסקיות שלו. צ'יינה נלהבת לחלוק עם רוב את חוויות הילדות וההתבגרות שלה, להכיר לו את חבריה והמשפחה המורחבת, ולוקחת אותו איתה לוושינגטון, לשכונה שבה גדלה. במהלך הביקור הם מבקרים במועדון החשפנות הראשון שבו עבדה, ואמה של צ'יינה, טוקיו טוני, מגלה פרטים מפתיעים על האקס שלה.
נו, מישהו יכול להתאפק?