מה יש לנו: שרון פרי ראויה לצל"ש על האופן שבו היא מנהלת את משבר פרסום התמונות האינטימיות שלה. פרי בחרה לא להסתגר בבית בתפקיד הקורבן המיילל אלא הפכה את הגול העצמי שלה לעניין ציבורי, שבו דנים על הגינות אנושית והגנת הפרטיות. רשעים יטענו - בעצם כבר טוענים - ששרון פרי ממנפת יופי את גניבת הנייד שלה והתמונות האינטימיות שבתוכו לקידום הקריירה שלה. שלא רק הרחוב הספורטיבי יכיר אותה, עכשיו יהיה קשה למצוא בארץ מישהו שאינו יודע במי מדובר, שזה רק עניין של זמן עד שנראה אותה זוכה לשפע זמן מסך, למשל השתתפות באיזו תוכנית ריאליטי, בפאנלים שונים ובהרצאות. והכל בזכות גנב אחד קטן.
לא הבחנתי כל כך בשרון פרי עד היום. לא התרשמתי לרעה או לטובה מאיכויותיה כמגישת פאנל במחצית משחקי הכדורגל - ממילא כשבאה המחצית אני רוחץ כלים בדרך כלל או עוסק בפעילות תרבותית דומה אחרת. פרי חלפה בשמיים הטלוויזיוניים בלי להותיר בי רושם.
במוחי עברה השבוע המחשבה שוויי וויי, איך הבחורה הזו תצא לרחוב בשנים הבאות, איך תופיע מול המצלמה. אני לא יודע אם פרי התכוונה לכך, או שהדברים צברו תאוצה משלהם, אבל הדרך שבה היא ניהלה את המשבר התקשורתי האישי שנפל על ראשה היא לא פחות מגאונית. פרי בחרה שלא להסתגר בבית ולהיות קורבן מיילל על מר גורלו אלא עברה מיד להתקפה. היא התראיינה בנדיבות, נכנסה בגנב, הבטיחה לו שתלכוד אותו, הפכה את הגול העצמי שלה לעניין עקרוני בעצם, לדיון ציבורי על הגינות אנושית, על הגנת הפרטיות, ושלא לדבר על ייסורי המתבגר הצעיר האישי שלה בבית.
וזה עבד. לא הזיק כמובן כשבסביבה זמזם צדיק מקצועי כשר לביטחון הפנים גלעד ארדן שאף פעם לא מפספס הזדמנות. הוא כבר ביקש מהמשטרה לתת עדיפות מיוחדת, הוא כבר ביקש להקים כוח מיוחד לטפל בבעיות דומות. הוא כבר פה, והוא כבר שם. בכל מקרה, התערבותו של השר הוסיפה נופך ממלכתי להפיכת הפאדיחה האישית לבעיה עקרונית, מוסרית, בעלת ממד אנושי עגום.
הספין המבריק עשה את שלו. במקום ללגלג ולהציף את הרשתות בבדיחות ארסיות כנהוג, הארץ מצקצקת בלשונה ושואלת עד מתי. כשפרי תתייצב מול המצלמות היא לא תופיע כבלונדינית הסקסית שהביאה את הצרה על ראשה אלא בתור כמעט קדושה שפגעו בה בפראות. ככה מנהלים משבר.
לא הבחנתי כל כך בשרון פרי עד היום. לא התרשמתי לרעה או לטובה מאיכויותיה כמגישת פאנל במחצית משחקי הכדורגל - ממילא כשבאה המחצית אני רוחץ כלים בדרך כלל או עוסק בפעילות תרבותית דומה אחרת. פרי חלפה בשמיים הטלוויזיוניים בלי להותיר בי רושם.
במוחי עברה השבוע המחשבה שוויי וויי, איך הבחורה הזו תצא לרחוב בשנים הבאות, איך תופיע מול המצלמה. אני לא יודע אם פרי התכוונה לכך, או שהדברים צברו תאוצה משלהם, אבל הדרך שבה היא ניהלה את המשבר התקשורתי האישי שנפל על ראשה היא לא פחות מגאונית. פרי בחרה שלא להסתגר בבית ולהיות קורבן מיילל על מר גורלו אלא עברה מיד להתקפה. היא התראיינה בנדיבות, נכנסה בגנב, הבטיחה לו שתלכוד אותו, הפכה את הגול העצמי שלה לעניין עקרוני בעצם, לדיון ציבורי על הגינות אנושית, על הגנת הפרטיות, ושלא לדבר על ייסורי המתבגר הצעיר האישי שלה בבית.
וזה עבד. לא הזיק כמובן כשבסביבה זמזם צדיק מקצועי כשר לביטחון הפנים גלעד ארדן שאף פעם לא מפספס הזדמנות. הוא כבר ביקש מהמשטרה לתת עדיפות מיוחדת, הוא כבר ביקש להקים כוח מיוחד לטפל בבעיות דומות. הוא כבר פה, והוא כבר שם. בכל מקרה, התערבותו של השר הוסיפה נופך ממלכתי להפיכת הפאדיחה האישית לבעיה עקרונית, מוסרית, בעלת ממד אנושי עגום.
הספין המבריק עשה את שלו. במקום ללגלג ולהציף את הרשתות בבדיחות ארסיות כנהוג, הארץ מצקצקת בלשונה ושואלת עד מתי. כשפרי תתייצב מול המצלמות היא לא תופיע כבלונדינית הסקסית שהביאה את הצרה על ראשה אלא בתור כמעט קדושה שפגעו בה בפראות. ככה מנהלים משבר.
לא מזיקה ולא פוגענית
מה יש לנו: "תאג"ד 33" מחליקה לצופה בגרון. לא מזיקה, לא מרגיזה, כמו פיצוחים טריים בטעם הנכון. נפתולי השקשוקה של שמונה אנשי רפואה צעירים וצעירים פחות שאוהבים, רבים, מקנאים, ועל הדרך גם מצילים חיים - או מאבדים אותם.
"תאג"ד 33" מחליקה לצופה בגרון. לא מזיקה, לא מרגיזה כמו שסדרה ישראלית יכולה להיות, מין פיצוחים טריים, בטעם הנכון, לא יותר מדי מלח, לא פחות מדי, בלי ייסורי מצפון על זמן שבזבזת מול המסך או כמות גדולה מדי של בורקס שטחנת. נפתולי השקשוקה של שמונה אנשי רפואה צעירים וצעירים פחות בבסיס צבאי, אוהבים, רבים, מקנאים, ועל הדרך גם מצילים חיים - או מאבדים אותם - בפיגועים או תחת אש.
ציון רובין, יוצר ותיק ומוערך, כתב וביים את הסדרה, ולפחות על פי פרקיה הראשונים עשה זאת בלי להסתבך יותר מדי. אנשים הם אנשים, אומר רובין בעצם. שים אותם בתאג"ד, בסופרמרקט, בצוות אונייה או במטוס, והם ינהגו על פי אותם דפוסים: אהבות, קנאות, שנאות ועבודה משתנית על פי המקצוע.
צריך, אגב, להוקיר את רובין שדילג על העסק הזה של העדות. זו לא הסדרה הראשונה בזמן האחרון שמשאירה את העניין הזה מאחוריה, ואולי בכל זאת מתרחש כאן איזה כור היתוך. התוצאה, כאמור, לא מזיקה. היא אולי לא תיזכר לאורך שנים, אבל צופה שיתיישב מול "תאג"ד 33" בהחלט צפוי לצאת ממנה ללא פגע.
"תאג"ד 33", ימים ב׳ עד ה׳, 20:30, יס אקשן, יס VOD, החל מ-19.9
"תאג"ד 33" מחליקה לצופה בגרון. לא מזיקה, לא מרגיזה כמו שסדרה ישראלית יכולה להיות, מין פיצוחים טריים, בטעם הנכון, לא יותר מדי מלח, לא פחות מדי, בלי ייסורי מצפון על זמן שבזבזת מול המסך או כמות גדולה מדי של בורקס שטחנת. נפתולי השקשוקה של שמונה אנשי רפואה צעירים וצעירים פחות בבסיס צבאי, אוהבים, רבים, מקנאים, ועל הדרך גם מצילים חיים - או מאבדים אותם - בפיגועים או תחת אש.
ציון רובין, יוצר ותיק ומוערך, כתב וביים את הסדרה, ולפחות על פי פרקיה הראשונים עשה זאת בלי להסתבך יותר מדי. אנשים הם אנשים, אומר רובין בעצם. שים אותם בתאג"ד, בסופרמרקט, בצוות אונייה או במטוס, והם ינהגו על פי אותם דפוסים: אהבות, קנאות, שנאות ועבודה משתנית על פי המקצוע.
צריך, אגב, להוקיר את רובין שדילג על העסק הזה של העדות. זו לא הסדרה הראשונה בזמן האחרון שמשאירה את העניין הזה מאחוריה, ואולי בכל זאת מתרחש כאן איזה כור היתוך. התוצאה, כאמור, לא מזיקה. היא אולי לא תיזכר לאורך שנים, אבל צופה שיתיישב מול "תאג"ד 33" בהחלט צפוי לצאת ממנה ללא פגע.
"תאג"ד 33", ימים ב׳ עד ה׳, 20:30, יס אקשן, יס VOD, החל מ-19.9