"11 דקות", יס 3, יום ג׳, 18.10, 22:00

מה יהיה לנו: סרט פולני בסינמטק נשמע כמו קלישאה. אתה יודע שעל המסך יארבו לך צילומים מתחכמים מזווית סוליית הנעל ועלילה בעייתית. "11 דקות", למרבה הצער, הוא בדיוק מה שהוא מבטיח להיות. "11 דקות" הוא סרט פולני שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון. סרט פולני שהוקרן בפסטיבל ירושלים נשמע כמו כמעט קלישאה של צופה עוין לסרטי סינמטקים. אתה יודע שבסרט פולני כזה יארבו לך מצלמה רוטטת, שוטים מזווית של סוליית הנעל, קלוז–אפים אטיים וארוכים כאורך הגלות.

סבתא שלי עליה השלום, שהיה לה עבר פולני ארוך ונכבד, לא הייתה מקצה ל"11 דקות" אפילו 11 דקות. הרבה לפני כן היא הייתה שואלת מה זה השטויות האלה, מי עשה אותן, וחוזרת למטבח להכין את הכבד הקצוץ האלוהי שלה והרגל הקרושה.

"11 דקות" מורכב מכמה עלילות משנה בנות 11 דקות בחיי גיבוריהן, שנפגשים בסצינת הסיום. בזו יש לטעמי יותר מדי פירוטכניקה ופחות מדי שכל, אבל אני לא הולך לעשות כאן ספוילר. יראה הציבור וישפוט.

עלילות המשנה קטועות, חסרות התחלה. הדמויות בלתי מוכרות וסיפורן אינו הופך נהיר בהרבה עם התקדמות הסרט. אפשר לטעון כמובן שיש בכך אמירה פילוסופית, סוציולוגית, שבמבט חטוף אלו הן כל הדמויות שחולפות על פנינו ברחוב, וזהו יתרונו של סרט סינמטקים על פני כללי הפיצ'ר המקובל וכו' וכו'. בשורה התחתונה, זה פשוט מעצבן. דילוגים מעלילה לעלילה, מדמות לדמות, ולך תבין למה וכמה ומי נגד מי.

כבר ראינו בעבר מבנים דומים של עלילות משנה המשתלבות למפגש. אפשר לבצע את הפעלול הזה בלי לנדנד. "11 דקות" מנדנד. לא מתבהר, לא נותן להתרגל, עובר מעלילת משנה לעלילת משנה, בדרכו אל הפירוטכניקה של סצינת הסיום. זה יותר ממנדנד, אגב. זה גם מעצבן. אף אחד, ככל הידוע לי, לא קבע שסרט מזן שונה חייב להטריד צופים. אפשר להיות שונה וגם נחמד.

אז זו ההצעה שלי: לא צריך לצפות בכל "11 דקות". אפשר גם להיכנס ב–11 דקות על השעון לפני הסוף, גם פחות לא יהיה נורא, לקבל מושג רופף מי הגיבורים - לא צריך יותר מרופף, ולצפות בסצינת הסיום ובאופן הצגת הקרדיטים. הרגע הבודד הזה ישב בראש של יוצרי הסרט, למענו הם הפיקו אותו, ושלא יספרו לנו שלא קל בחיים. אנחנו יודעים. גם אנחנו - לפחות חלקנו - פולנים.

"ווסטוורלד", הוט PLUS, הוט VOD, ימי ב׳, 22:00

מה יש לנו: אחרי התחלה מדאיגה שנראית כעוד ביל קרטר במערב הפרוע, מתברר ש"ווסטוורלד" הולכת להיות להיט. עיירת בילויים ששוכניה הם רובוטים המספקים שעשועים לבני אדם הבאים לנפוש שם. עד שהרובוטים מתחילים למרוד.

לא היה צורך ביותר מכמה דקות צפייה כדי להבין ש"ווסטוורלד" הולכת להיות להיט. ההתחלה הפחידה לרגע. קרון ישן נוסע, בשממה המדברית, נעצר בעיירת מערב פרוע. אוי ויי, גנח בתוכי היהודי המיוגע מסרטי קלינט. שוב אקדחים וסוסים וביל קרטר במערב הפרוע. אבל האוי ויי פינה את מקומו במהירות להבנה שאם יוצרי הסדרה לא יקלקלו אותה בפרקים הבאים, כאן יש להיט.

גם פה פגשנו כבר את העיקרון המוכר: עיירה שהיא בעצם מקום בילוי, תושביה הם רובוטים מתוחכמים הפועלים לפי נרטיבים מוגדרים פחות או יותר מראש, והאורחים, בני אדם, משלמים הרבה כסף לחופשה בלתי שגרתית בעיירה: להשתתף במרדפים אחר פושעים מלאכותיים, להתעסק עם פרוצות מלאכותיות, וכיו"ב עניינים שמתרחשים בעיירת מערב פרוע.

מתוך הסרט "ווסטרלנד"

הצרות מתחילות כמובן כשתקלה מסתורית גורמת לרובוטים למרוד, לפתח רצונות משל עצמם ולסכן את חייהם של האורחים האנושיים בפארק. מה מקור התקלה, התפתחות רובוטית או התערבות אנושית מרושעת? "ווסטוורלד", לפחות בתחילתה, לא מגלה.

אבל אם מביאים בחשבון שלתפקיד יוצר הרובוטים הראשי הביאו את אנתוני הופקינס, זה שגורם לכבשים לשתוק, הייתי שם את הכסף שלי על זה שאת הבלגן בפארק הוא עצמו מייצר. אבל, היי, שיהיה ברור, אני לא ממליץ לאף אחד ללכת אחרי. זה פשוט ההימור שלי.

הצטערתי שהפרק שראיתי הסתיים. אני מחכה כבר לפרק השני, שישודר, כמו כל הפרקים, במקביל לשידור בארצות הברית, בימי שני בארבע לפנות בוקר, ומאוחר יותר בשידור נוסף אצלנו בעשר בערב.

בעניין הזה, אגב, הייתי ממליץ להוט, לפחות לגבי השידור הנוסף, להציב את "ווסטוורלד" בשעת שידור נוחה יותר. חבל לבזבז אותה בקצה הלילה של אנשים עובדים. ואם אפשר להציב כאן תפילה נוספת לאלוהי התסריטאים: סדרות מדע בדיוני מתחילות חזק ומאבדות מהר מאוד גובה. ראו למשל את "אקסטנט", שהחלה בשוונג אדיר ותוך שלושה פרקים הפכה למופע בכי ודמעות של האלי ברי שלא עוצר עד היום. מי ייתן ו"ווסטוורלד" תישאר מרושעת ומדממת כפי שהיא עכשיו.

"קוונטיקו", עונה 2, סלקום TV

מה יש לנו: מעולם לא נהניתי כל כך מתקלת תקשורת, שגרמה לי לראות רק חצי פרק בעונה החדשה של "קוונטיקו". מה שהיה רע בעונה הראשונה הפך לרע יותר בעונה השנייה. אז אלכס פאריש יפה, אז מה? לנו יש את בר רפאלי.

תקלה בתקשורת בביתי עצרה את שידור הפרק הראשון של העונה החדשה בסדרה "קוונטיקו" אחרי 22 דקות ו–21 שניות בדיוק, והדבר התרחש אפילו לא שנייה אחת מוקדם מדי. אני לא זוכר שקידמתי אי פעם תקלה בתקשורת בשמחה רבה כל כך. במילים עדינות הייתי מתאר את "קוונטיקו" לדורותיה כסדרה לא ממש מוצלחת. אם הייתם לוחצים אותי אל הקיר, הייתי אומר ש"קוונטיקו" היא שטויות. שטויות במיץ עגבניות. זה פחות או יותר מה שחשבתי עליהם בעונה הראשונה. נכנסתי לצפות בעונה השנייה, וזה רק הפך גרוע יותר.

אני משוכנע שככה פחות או יותר זה הלך באולפנים: המספרים של העונה הראשונה היו לא רעים, אז אמרו, הבה נעשה לנו עוד עונת "קוונטיקו". בטח מישהו תמים שאל אם אולי כדאי לשפר מעט, להוסיף רעיונות חדשים, אבל מן הסתם מיד הסתערו עליו שישתוק, שיעשה בדיוק כמו בעונה הקודמת ורק שיוסיף את המספר 2 בכל פינה.

אז ככה עשו. במקום להתאמן לתפקיד סוכני FBI כמו בעונה הראשונה, אלכס וריאן (השתול) נשלחו להתאמן לתפקיד סוכני CIA בעונה השנייה. גם כאן נשתלו תפוחים רקובים (מה קורה בשירותים החשאיים של אמריקה?), גם כאן אלכס וריאן צריכים לאתר אותם. ואלכס היפה יוצאת להציל את העולם. גם כאן יש בעיה ביחסים עם ריאן, אבל אל דאגה - תהיו בטוחים שאלכס תשוב לזרועות ריאן. בכל זאת זקוקים להם לקראת עונת "קוונטיקו 3", שבטח צפויה להיות מלאת הפתעות.

אולי אני טועה. בכל זאת צפיתי רק ב–22 דקות ו–21 שניות. אולי בזמן הנותר קפצה הסדרה מדרגה והפכה להיות משהו בסגנון "הסמויה" בעירוב עם "שובר שורות". מה שבטוח הוא שמה שראיתי פוטר אותי לפחות מחצי צום יום כיפור. את העונש שלי על חטאי כבר קיבלתי.

"11 דקות": עלילות משנה קטועות, יותר מדי פירוטכניקה ופחות מדי שכל

מה כבר יכול לצאת מסרט פולני מז׳אנר הסינמטקים. הסדרה שחייבת להישאר מרושעת ומדממת. וגם: תקלת התקשורת המפתיעה, שעשתה לי את היום