"אני זוכר שרציתי להתגייס לשייטת, ואז הבנתי שיש לי מחלה גנטית שגורמת בסופו של דבר לעיוורון מוחלט. בברים ומועדונים, אני עיוור לחלוטין, שם ישימו לב כי אני אחפש את המזלג על השולחן, פה אני רגיל לחדר ולסביבה. לא רואים עליי, אני נכה שקוף, מחר אני כבר לא אהיה נכה שקוף. כשאצא החוצה וינסו לתפוס אותי, אז תדעו.
"חמישה תקנים אני מחזיק: פסיכולוג, חתיך, מצחיק, חכם, ונכה. אני יודע מה התקן הראשון שלי, עיוור שעף על עצמו. הם ירחמו עליי מראש, ויעשו הנחות, אני שונא רחמים, בגלל זה פיתחתי רגישות. אני עוקץ, אני סתלבטן, רואים שאני טוב לב, רואים שאני רע בשביל להקליל אווירה, אני לא רוצה להיראות חלש ורקורבן, בסה"כ אני בריא, אני לא רואה טוב, זה בעסה, אבל אני חי, מתפקד, פעיל, אינטיליגנט, מה רע לי?
אוחנה חזר לעבר ואמר: "בכיתה ט' אני עובר לישיבה במירון, לומד שנה, אחרי שנה משחררים אותי מהישיבה כי עשיתי שטויות, הייתי שובב. דחפתי חזיר בר לחצר של המורה. תאמיני לי שבישיבה הזאת אין אנשים נורמטיביים, אלה האנשים הכי משוגעים בארץ. ראש הישיבה תמיד אמר שהוא יודע שיש לו את הישיבה הכי טובה כי זה כמו שלבית חולים טוב לוקחים את הפצועים הכי קשה, אז ככה זה אצלו. כל הפצועים הכי קשה. אז, כשהגעתי לאילת, לא היה חינוך דתי מכיתה י', אז הייתי בתיכון חילוני, הדבר היחיד בתיכון שעשיתי בתיכון היה להוריד את הכיפה. אתה יושב עם בחורות כל הזמן, זה יותר חילול השם שאתה עושה דבר כזה.
"אני יודע בדיוק איך היא נראית. הרמב"ם אומר שצריך שתהיה לך אישה יפה בעיניך. אם לא, אין לך עניין. נכנס רווק, לא עף על זוגיות, כמה כבר אפשר לעשות בשלושה חודשים"?
התרעות פיקוד העורף