יש קווי דמיון ברורים בין חזן, זוהר, ביטן, רגב ודומיהם. כולם הגיעו מהפריפריה; לא השתייכו לשום אליטה מוכרת; זכו להצלחה פוליטית בגיל צעיר יחסית; הם מתנהגים ומדברים בצורה "עממית", מבלי להתחפש למה שהם לא; וכן, כולם ממוצא מזרחי. באופן אישי, קשה לומר שאני חש כבוד יוצא דופן או חיבה יתרה למי מהם (פרט לשרת התרבות, שאליה כבר התייחסתי בהרחבה). אבל אני גם מתקשה להיסחף אחרי הקינות שמגדירות אותם כשפל המדרגה, או כאות לקלקול שפשה במערכת הפוליטית בישראל.
מה שקורה בשנים האחרונות הוא שהפער המלאכותי הזה בליכוד הולך ומצטמצם. פני חברי הכנסת הולך ונהיה דומה לפני המצביעים. ולזה, חברים, קוראים באמת "צדק חברתי". דמוקרטיה מבוססת על נציגי ציבור? הנה אנשים שאכן מייצגים באופן אותנטי ציבור ישראלי גדול. זה כבר לא נסיך ליכוד שפוקד אירועים של חברי מרכז כדי "לעשות להם כבוד", ואז חוזר הביתה ויורד עליהם בסתר, אלא מישהו מהם. בשר מבשרם. שזה דבר מבורך כשלעצמו.
והאמת היא שאם בוחנים את חברי הכנסת האלה, מגלים שחלקם לפחות לא ראויים לזובור הפומבי שנערך להם. מיקי זוהר למשל הוא בוגר תואר שני במשפטים, מה שלא הפריע לכנות את הדמות שלו ב"ארץ נהדרת" כ"טַפש". הוא גדל ללא אבא מגיל צעיר, והצליח לבנות את עצמו לבד. בגיל 24 כבר נבחר למועצת העיר קריית גת. בקיצור, בחור עם יכולות. גם על מירי רגב אפשר לומר לא מעט דברים ביקורתיים, אבל היא לבטח מורכבת ומתוחכמת עשרות מונים מהדמות הבהמית שלה באותה תוכנית סאטירה.
ולזה בדיוק אני מתכוון במונח גזענות. נסו לחשוב על דמויות של פוליטיקאים ממוצא מזרחי, והדרך שבה טופלו ב"ארץ נהדרת" ודומיה. ואני לא מדבר רק על הרביעייה האמורה. משה קצב, עמיר פרץ, משה כחלון, סילבן שלום - כולם תוארו כאהבלים מוחלטים. נכון, גם פוליטיקאים ממוצא אחר חוטפים. אבל כתחמנים, כוחניים, חנונים. אף פעם לא חשודים כטיפשים. ומי שלא רואה את הקו הישיר שנמתח מכאן לבדיחות העבר על הפוליטיקאי המזרחי שהגיע הכי רחוק בשעתו, דוד לוי, הוא כנראה טַפש רציני.
סופר קלאסיקו בערב יום השואה. סופר דילמה. האם צפייה במשחק היא זלזול בזכר ששת המיליונים? ומה אומר לבכורי, אוהד ריאל שרוף, שמנגן בבית הספר בטקס יום השואה ולא מבין מה הסתירה בין הדברים? השורה התחתונה: לא צפיתי. אפילו לא במבזקים. הוא צפה בכל זאת, וחטף שער הפסד מכאיב במיוחד בדקה ה–92. למצפון היהודי שלום.
ואפרופו יום השואה. השבוע התפרסם דוח האנטישמיות לשנת 2016, שבישר על מגמות סותרות. מצד אחד, חלה ירידה משמעותית של 12% באירועים האנטישמיים האלימים ברחבי העולם. מצד שני, חלה עלייה בכמות הביטויים האנטישמיים המילוליים. נחשו איזו מהמגמות הובלטה, הודגשה ומורקרה בידי מרבית כלי התקשורת הישראליים, כדי להוכיח כמה חשוב שיש לנו מדינה.
"קטסטרופה", עונה שלישית (הוט). איך לעזאזל הם עושים את זה? גם בעונה השלישית של הסדרה עדיין מדובר במערכת היחסים הזוגית הכי שנונה ואמיתית על המסך. אוננות, משקל עודף, בגידה, הורים מזדקנים, אלכוהוליזם, ילדים מעצבנים - הכל על השולחן, באופן הכי טבעי שיש. שרון הורגן ורוב דילייני, שכתבו את הסדרה ומשחקים בה, הם פשוט אלופים.
התרעות פיקוד העורף