את הפרק של אתמול מ"הישרדות" אפשר לסכם בכמה משפטים. רז נסים היה כל כך רעב, שהוא רצה לתת ביס לאחת הבנות, אבל החליט שזה רעיון גרוע ועדיף לחכות למשימת הפרס ששם הם בטח ינצחו כי אף אחד לא יוכל עליו. למרות שהיה חלש אחרי כמה ימים שלא אכל, הוא אזר את שארית כוחותיו וכמו טרזן הרים בזרועותיו החסונות את כל הבנות מעל המשוכות, כמו שבקלות הוא מבקיע כדורים לתוך הסל, אך למרות הכול הקבוצה שלו הפסידה.
רז כל כך שמח שסוף סוף משהו יתבשל בסיר, גם אם זה יהיה רק מים, שהוא הרשה ליוסי לשבת בין ברכיו, כאות לידידות הגדולה ביניהם. מי היה מאמין שלקטע הזה בסיפור יהיה סוף טראגי. מרוב שהם נורא השתדלו והתאמצו להדליק אש עם האבן, היא נשברה.
כל עונה, אותן משימות, אותה דינמיקה ואותו השבט בשינוי אדרת. פעם קוראים לו האו, ופעם מיאו ואם חשבתי בפרק הפתיחה שלא יהיה יותר "אי המתים" וכל מודח יעזוב מיד לצמיתות, התבדיתי. דניאל המודחת נשארת עד להודעה חדשה, וכך כל המודחים אחריה, מה שיאריך את העלילה עד אין קץ, ולמי יש כוח לקרא ספר של 1000 עמודים במקום משהו קצר ולעניין שמשאיר טעם של עוד.
עדיין אני מייחלת ל"הישרדות" אמיתית שבה זורקים אנשים על אי בודד בלי אבן אש, בלי מחסה ובלי אורז עד שיהיו כל כך רעבים שאפילו תולעים מגעילות ושמנות יערבו לחיכם.
התרעות פיקוד העורף