התחלתי להתעמק בפרטים, והשאלה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה לצופים. שוב תחרות ריקודים. שוב אנה ארונוב (שתהיה בריאה). חשבתי כמה פעמים אפשר לחמם את האטריות הקרות האלו? איך אפשר פעם אחר פעם אחר פעם להישאר מול המסך?
כנראה שגם בטדי הפקות, שיצרו את הפורמט הנוכחי, הבינו שצריך שינוי, אז החליטו ליצור דגם קליל יותר. למשל דיאלוגים משעשעים בין המנחים, עזר וסלע. אלא שעזר הוא לא אדם מצחיק. הוא לא יודע לייצר הומור. הוא חסר יכולת אמיתית לאלתר ו/או לראות מצבים באופן שונה. הוא קיבל את הג'וב רק משום שיש לו הפנים של אסי עזר. גם רותם סלע לא יודעת לייצר הומור איכותי. דחקה הורסת מבחינת שניהם היא לשבש שם של מתמודד. התוצאה היא שהם פולטים בסדרתיות משפטים סתמיים ומתגלגלים מצחוק מזויף כאילו יצפאן קפץ לאולפן והרביץ חיקוי שמפיל מהכיסא.
גם השופטים, שכאן נקראים מנהלי להקות, אמורים לשתף פעולה בפוזה הקלילה יותר. הם קמים מהכיסאות, מסתובבים באולפן, אנה ארונוב מופיעה מאחורי הגב של אסי עזר ורותם סלע בדיוק כשהם מרכלים עליה. למות מצחוק, נכון? מאוד אהבו כשהייתי עושה כאלה בכיתה ב'.
התרעות פיקוד העורף