כפי שצפיתי קרה. נוצרה ברית בנות בין מעיין ליריבותיה. אפילו ורד, שעונה שלמה השמיצה את מעיין ולגלגה עליה, כאשר בעקיפין היא גם לא מסתירה דעתה משרת התרבות שמעיין הייתה הדוברת שלה, לפתע רואה במעיין אחות לצרה ובעיקר לניצחון הסופי. הרעיון שרק בנות יגיעו לגמר מתחיל לקסום להן, אלא שמה שהן לא יודעות הוא שמעיין פירשה אחרת את הברית הזאת: "הבטחנו אחת לשנייה שבנות לא מדיחות בנות, רק בהדחה הקרובה", היא מסבירה מאוחר יותר לשגיא המופתע מהמהלך.
בעוד ששגיא ויוסי נשארו בבדידותם הזוהרת, מעיין עשתה עבודת שטח ודאגה ליחסי הציבור שלה, בעוד מהלך חכם מצידה. אני תוהה אם אבא שלה, ששילח אותה מביתו בצעירותה, עשה זאת על מנת לזרוק אותה לתוך סבך החיים, כדי שתתחספס ותלמד לשרוד. אם כן, התוצאות נראות היום בשטח.
וכך, כאשר נאום נתניהו עדיין מהדהד ברקע, שבו הוא לא מפרט למי הוא מתכוון כאשר הוא אומר "הם", אך מובן מאליו שהכוונה היא למתנגדיו, בהישרדות פאלאוון יש "הם" ו"אנחנו" מאוד ברורים.