לכל מי שאין לו כוונה לקרוא יותר משלושה משפטים - כפי שמקובל בימים האלה, ובכלל בימי שלהי דקייטא - יצוין כבר עתה ש"אחרייך" הוא אחלה סרט ומומלץ לא להחמיץ אותו. הוא מתאר משפחה בדואית ישראלית לא סתם חריגה אלא אולטרה חריגה. וגם, סורפרייז סורפרייז, התלכלכות מוסדית ישראלית מוכרת עד זרא.
בשנים שעברו מאז זנחו בני המשפחה את תרבותם הקודמת כמעט לגמרי. הילדים התחנכו במערכת החינוך המקומית בעומר. חבריהם היו יהודים. הם חגגו את החגים היהודיים. שפת הדיבור בבית הייתה עברית. הערבית אומנם נלמדה, אבל נזנחה כמעט לגמרי. המסורת הבדואית במשפחת אבו פריחה נדחקה אחורה, הישראליות היהודית תפסה את מקומה.
עד שלפני כעשר שנים חלתה האם רודינה בסרטן. היא נאבקה במחלה, אבל בתקופת צילום הסרט ברור כי היא מפסידה במערכה וזמנה קצוב. חיפוש חלקת הקבורה מסתבך לאחר שביישוב עומר לא מוכנים לקבור אותה, מכיוון שהיא אינה יהודייה. העובדה שהתגוררה ביישוב באופן חוקי במשך 20 שנה, שילמה מסים כהלכה, אינה עומדת לזכותה. גם החוק והבג"צים שנפסקו לאורך השנים, הקובעים כי כל בית קברות חייב להקצות אזור קבורה למי שאינם יהודים, לא משכנעים את המועצה המקומית לאפשר את קבורתה של רודינה אבו פריחה במקום מגוריה.
התרעות פיקוד העורף