בהמשך הקים עם אשתו את סטודיו גלאם, המתמחה ביצירת פורמטים מקוריים לשוק הישראלי והבינלאומי. לפני שנה פתחו בני הזוג סטודיו זהה בארצות הברית, שם הם עוסקים בפיתוח תוכן ועובדים בשיתוף חברות הפקה מקומיות. “טיול אחרי צבא”, הסדרה החדשה שיצר גלאם, תעלה הערב בכאן 11.
"המרד שאת מדברת עליו שייך באופן כלשהו לכל ז׳אנר הריאליטי, שנולד כמרד נגד הטלוויזיה שהייתה קיימת עד אותו שלב - טלוויזיה של תוכניות אולפן, שבה הפנים היחידות שאתה רואה הן של כוכבים שנבחרו על פי טעמם האישי של מי שאמון על התוכניות או על שידורן", מוסיף גלאם. "הריאליטי הוציא את הטלוויזיה החוצה, פתח לה עולמות חדשים ובעיקר הביא למסך את האלמוני והלא מוכר. מהבחינה הזו, המרד הצליח. אני לא רוצה לצייר את זה בצורה רומנטית מדי, כי תמיד משלמים מחיר, גם כשזה מצליח. הוויכוח על הריאליטי ומקומו בחברה מן הסתם יימשך עוד זמן רב".
היום בערב תעלה לאוויר התוכנית החדשה שיצר גלאם, “טיול אחרי צבא”, במסגרת שידורי כאן בערוץ 11. זוהי סדרת מסע דוקומנטרית המפגישה את הזמרים פבלו רוזנברג (52) וגל תורן (41) עם חוויית הטיול אחרי הצבא בהודו, שעליה הם פסחו. העונה, בת עשרה פרקים, מתרחשת בשלל מקומות, ובהם ניו דלהי, ורנאסי, הרי ההימלאיה, דרמסלה ופושקר, ומגיעה בסופה לתאילנד, לעיר בנגקוק ולאי צ’אנג מאי.
"אני אוהב ליצור ואוהב לעשות טלוויזיה, ואני הכי נהנה לעשות את זה בישראל ובשפה שלי", מעיד גלאם. "נכון, בשנה האחרונה וגם בזמן הקרוב נדדתי ואמשיך לנדוד על הקו ולפתח בעיקר לשוק האמריקאי, אבל אני לא מתכוון לוותר על תוכניות לשוק הישראלי, גם מתוך כוונה שהן ינדדו לשם יחד איתי”.
"עשיתי מלוא החופן משני הסוגים הללו. לשמחתי, התנסיתי בכל סוג – החל בדוקו וכלה בריאליטי ובשעשועונים. מבחינתי, הטוב והרע נמדדים בראש ובראשונה בשאלה אם יש למה שאני עושה ערך מוסף. כיום אני מנסה יותר ויותר שהתשובה לכך תהיה חיובית, ואני גם יותר ויותר מצליח לעשות זאת מכיוון שיש לי פריווילגיה לבחור את הפרויקטים שאני עושה ועם מי לעשות אותם”.
"אני יכול לומר בוודאות שלמדתי המון ואני נמצא כל הזמן בתהליך למידה", מוסיף גלאם. "אני עובד ונפגש עם הרבה מאוד ערוצים וחברות הפקה, לומד אותם ואת הצרכים שלהם ומפתח תכנים בהתאם. הגענו לארצות הברית עם פיתוחים רבים שעבדנו עליהם מראש, ומהר מאוד הבנו שרובם לא רלוונטיים ושצריך לפתח תכנים ייחודיים וספציפיים. זו תקופה מרתקת לעבוד בארצות הברית, ולא פשוטה בכלל, מכיוון שמול הרצון והצורך שלהם בפורמטים ובתוכניות חדשות, ניצבים חששות גדולים של מקבלי ההחלטות. עם זאת, ברור לכולם שאם באים עם הפרויקט הנכון, אז האפשרויות קיימות והשמיים הם הגבול. במיוחד עם התוספת המבורכת של הפלטפורמות החדשות כמו נטפליקס, אמזון ופייסבוק".
"נכון שהרבה פעמים מפתחים משהו ייעודי לערוץ מסוים, אבל זה עדיין צריך לפגוש את המקומות שמעניינים אותי. מובן שיש הבדלים גדולים שנובעים גם מהשוני המהותי בין התנאים שלנו לתנאים שלהם: ריבוי הערוצים והאפשרויות, תקציבים גדולים יותר. אלו אומנם לא ערובה להצלחה או לאיכות, הם רק מאפשרים לנסות הרבה יותר דברים ולחשוב גדול ובלי מגבלות. בארצות הברית הכל נכנס לתבניות ברורות מאוד. כשמשהו מצליח, מיד כל הערוצים רוצים אותו הדבר, ‘אבל קצת אחרת’. זה מקבע תהליכים מחשבתיים מצד אחד, ומצד אחר אתה מבין באילו אזורים צריך לפעול”.
"כשאני מרגיש שאני עושה משהו ערכי ומשמעותי, ולא רק טלוויזיה - לא שעשיית טלוויזיה אין בה משמעות - כלומר כששני העולמות הללו נפגשים, יש לזה ערך מוסף מבחינתי".
התרעות פיקוד העורף