לרר הפך תוכנית שהביאה תכנים מהרשת שהתמקדו בסרטוני חתולים וכלבים והרבה הומור קליל, לתוכנית תחקירים רצינית, שנוגעת בעניינים חברתיים רגישים ואמיתיים. לפעמים המגיש היה עוקב אחרי נושא במשך מספר תוכניות, והמרחק בין ''הצינור'' בימיה ראשונים לצינור הבשל של לרר היה עצום,
כנראה לא מעט בזכות הנטייה העיתונאית והתחקירנית שלו, וסגנון ההגשה, הוא הפך להיות מזוהה עם ה''הצינור'' כמו שתעלולי החתולים היו תמיד מזוהים עם סרטוני יו טיוב ויראליים.
במבט שני, אפשר גם לזהות מתיחת פנים קלה לאולפן, והוספה של מגישים מקצועיים לתוכנית (אביה מלכה, עמית קוטלר) שכבר לא נדחסים לחלונית ברקע, אלא ממש יושבים לצד ברמן כשהוא מראיין אותם על חלק מהאייטמים. יש ניסיון להפוך את הראיון למשהו שנראה כמו פינת אירוח, אולי בקריצה לצמד גיא פינס ולירון וייצמן. די ברור שערוץ 10 מנסה לשמור את הכל ברוח קלילה וזורמת.
למעשה, כנראה שבערוץ החליטו שהם רוצים להמשיך את הפורמט שכל כך הצליח עם לרר, ולשמור אותו קל ולא מחייב. אבל השאלה היא, האם זה פשוט להמשיך תוכנית שכל כך מזוהה עם האישיות שפיתחה אותה וקידמה אותה. המגיש הוותיק הצליח לגשר בין תכני רשת למסך הטלוויזיה, להפוך את הדיון למעניין ורלוונטי, ואולי אפילו קיצר את המרחק בין האינטרנט למדיה המשודרת.
האם מספיק רק להחליף מנחה ולהמשיך את הנוסחה כאילו כלום לא קרה? גיא לרר יצר ערך מוסף. בינתיים טל ברמן מביא את עצמו. והשאלה אם במשך הזמן הוא יביא איתו גם משהו אחר וחדש. אז, כמו שאומרים ''ימים יגידו''. מה שבטוח, אתם אלו שתגידו אם אהבתם, או שבכלל לא שמתם לב שמשהו השתנה.
התרעות פיקוד העורף