השאלה הייתה: למה? למה בחר ד"ר קוגל, כאותו פועל ניקיון שמפנה את מה שהשאיר הפיל אחריו, לנתב את חייו המקצועיים לחללים צוננים מלאי גוויות? הרי לרפא או להציל חיים כבר לא ייצא לו שם. גם לא להתלוצץ עם החולים. אז למה?
על פי הפרק הראשון, הסדרה לא מציעה תשובה לשאלה. ד"ר קוגל אינו שתקן גדול, אבל הוא בעיקר עסוק במה שהוא טוען: שיקום ההריסות שהותיר אחריו מנהל המכון הקודם, פרופ' יהודה היס. בעקבות כך, הרופאים האחרים נתבעים ככל הנראה לשתוק, וכך מתקיימת הסדרה במרווח הצר בין ניתוחים, שאותם לא ניתן לצלם, לשיחה אינסופית ולא לגמרי מרתקת עם ד"ר קוגל. התוצאה, מה לעשות, די מייגעת. בשלב מסוים אפילו נרדמתי וחלמתי שמעלי עומד איש עם סכין. אמא'לה.
התרעות פיקוד העורף