מראשית המאה ה־21 עלו מצרפת לישראל כ־40 אלף יהודים - אחוז זניח (6.6%) מתוך הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, המונה 600 אלף בני אדם, מרביתם יוצאי צפון אפריקה. לא רק שזו אינה "עליית הצלה"; מדובר בעלייה מבוססת כלכלית ונטולת תלות ממסדית, כשלפחות 15% מהעולים לא נקלטו ושבו לצרפת.
בשלושת פרקיה, הסדרה מפגישה את הצופה עם העולים הפזורים ברחבי הארץ - נתניה, אשדוד, נווה צדק בתל אביב, ירושלים, תקוע והתנחלויות נוספות, כולל גיחה לצרפת, תוך הפניית מבט השוואתי עם הישראלים הוותיקים יוצאי צפון אפריקה, שעלו אחרי הקמת המדינה.
"כמרוקאית שגדלה ביקנעם, שאלתי את אמא שלי למה לא עברנו לפריז", אומרת חן אלמליח, המפיקה, המלהקת והיועצת המוזיקלית של הסדרה. "אני מקנאה ביהודים הצרפתים, ולא רק בגלל הצלחתם כלכלית, אלא משום שהם גדלו עם דימוי עצמי גבוה. להיות יהודי צפון-אפריקאי בצרפת זה אומר שאתה רופא, אקדמאי, שאתה מצליח בתקשורת, בקולנוע ובספרות. אבא שלי נהג לצפות בלופ בקטעים של השחקן והקומיקאי גד אלמליח. אין בינינו שום קרבת משפחה, אבל בזכות השם, אבי חש שההצלחה שלו היא ההצלחה שלנו".
אחת הדמויות המובילות בסדרה היא נסים סלמה: צרפתי ממוצא תוניסאי שעלה לישראל בֺ־2003 - "ההימור הכי מוצלח שלי", מעידה אלמליח. "דליתי אותו מתוך שרשור בפייסבוק, ולא העליתי בדעתי איזה אוצר גלום בו ובמשפחתו. הוריו, אחיו, אחיותיו והדודים שלו הם דתיים, חרדים, חילונים, שמאלנים, ימנים ומתנחלים - מניפה של דמויות המייצגות באופן מדויק את כל הזהויות והמעמדות שמרכיבות את החברה שלנו, ואת כל הזוויות האפשריות של יהודים צפון־אפריקאים".
אלמליח (33) מתגוררת ביפו. היא די.ג'יי, פעילה תרבותית, מנהלת שותפה של בית הקפה "אלבי" בדרום תל אביב, ואם חד־הורית לראיי, תינוקת בת שבעה חודשים.
"הצרפוקאים" הוא הפרויקט השני שלה אחרי "אכלו לי, שתו לי" עם רון כחלילי. "רון מגדיר לי בכל פעם מחדש את המושג יצירה מזרחית", היא אומרת. לעבודה על הסדרה הגיעה אחרי פיטוריה כשדרנית בגלי צה"ל, בגלל פוסט שפרסמה בפייסבוק במהלך האירועים בכפר הבדואי אום אל־חיראן: "גם אני הייתי דורסת שוטר אם היו מפנים אותי מהבית", כתבה. בתגובה, מפקד גלי צה"ל ירון דקל פיטר אותה בטוויטר: "למי שמביע תמיכה בדריסת שוטר, אין מקום להימנות על שדרי גלי צה"ל וגלגלצ", צייץ.
התרעות פיקוד העורף