נחיתה רכה במוסקבה, העיר הצבועה בזהב וצבעים כבדים של סגול, כתום ואדום, בנייני פאר בסגנון של פעם שריח חזק של היסטוריה עשירת מאורעות ואירועים נודף מהם ואין שיר או מנגינה מתאימים יותר לאווירה של אימא רוסיה מאשר "קלינקה קמלין קמיה". נטע מאושרת שהם מתקרבים לישראל. עומר מרים גבה, והיא בנונשלנטיות מבטלת את המבט הספקני שלו: מה אתה רוצה? רוסיה זה לא באוסטרליה נכון?
מסתבר שככל שהמירוץ מגיע לסיומו, גם האדרנלין מתגבר ופותח את הצ'קרות וחושף את אותו ניצוץ שובבי שקיים בכולנו, כי בסופו של יום בתוך תוכנו, כולנו ילדים, ואם הוא היה רדום עד עכשיו, הוא משתחרר. כך גם קרה לאן, שעד היום הייתה רצינית ושקטה. עם הבעה של פוקר פייס היא מגלה לירדן שבעצם השם האמיתי שלה הוא אנסטסיה וכך היא תציג את עצמה בפני הרוסים. ירדן מאמינה לרגע ואז אן: "את באמת האמנת לי?" מסתבר שהילדה יודעת לשחק אותה.
הומור נוסף עם טאץ' רוסי הגיע אף מכיוונה של המורה הרוסייה לספרות. "אני שמעתי שאתה זמר בישראל, ואיך אתה מבין את המילים שאתה שר, אם אתה לא מבין את המילים שאתה קורא בספר?" גערה המורה בקשיחות יתירה ברגב שעמד נכלם כמו ילד שסרח, למרות שלא הבין מילה ממה שהיא אמרה. אין ספק שהפרק של אתמול יכול היה לספק כמה רעיונות מעניינים עבור "ארץ נהדרת".
התרעות פיקוד העורף