העונה החמישית של "הכוכב הבא לאירוויזיון" הסתיימה אמש באווירה מהפנטת וצלילים גרנדיוזיים של אירוויזיון אמיתי. הייתה זו עונה שללא ספק הותירה אותנו פעורי פה למול ליהוק של מתמודדים כשרוניים מן השורה שהשתתפו בריאלטי המוזיקלי. בעיניי, כל אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל, הוא סיפור הצלחה בפני עצמו .
זו הייתה עונה שזכתה לרייטינג גבוה יותר מכול תוכנית ריאליטי אחרת, הן בזכות הליהוק המצוין של הפיגורות המוזיקליות שכל אחת מהן ניחנה בייחודיות משלה, הן בזכות הפקה שהשכילה ליצור קומפוזיציה מוזיקלית המשזרת בתוכה בדרך מעניינת ומושכת את העין ואת האוזן גם את הכשרון של הזמרים, שעולה אף על כשרונותיהם של השופטים עצמם, גם את סיפור החיים האישי שלהם וגם את כל התהליך שעברו בתוך החוויה המרתקת הזאת.
העונה הזאת עלתה על כל תוכנית ריאלטי אחרת גם בזכות השילוב של צמד המנחים, רותם סלע ואסי עזר, שהם כריזמתיים, מצחיקים, אמפטיים ומלהיבים ואין זוג מנחים שמתאימים יותר אחד לשני ויודעים להנחות טלוויזיה במיטבה (וזה מבלי להזכיר אף מילה על הלוק הקטלני של סלע אמש, שבעצם נוכחותה על הבמה עם השמלה הכסופה, שידרגה את הגמר). גם התמהיל המעניין של צוות השופטים שמביא כל אחד טון וגוון אחר להליך השיפוט, עושה את שלו.
יחד עם זאת, הבחירה של נטע ברזילי שכמי זכתה באופן גורף במקום הראשון ונבחרה לייצג אותנו באירוויזיון שנויה במחלוקת. היא אמנם מיוחדת בסגנונה, היא שונה מכול מה שראינו עד כה על המסך, היא בעלת איכות קולית יוצאת דופן ובלטה לאורך כל העונה בביצועיה האקספרסיביים, ברגישות גדולה, בלוקים צעקניים וייחודיים ובפרץ אנרגיה מתפרצת על הבמה, אבל אני לא חושבת שהיא המועמדת המתאימה לארוע כמו תחרות האירוויזיון שלאורך השנים סיפק לצופים מוזיקה קלה, לא מורכבת, בסגנון ה-"חי חי חי", וככל שהצלילים קליטים ופשוטים יותר, כך הסיכוי לניצחון גדול יותר ולהיפך.
הקו המנחה של הבחירה הגורפת של השופטים בנטע ברזילי הייתה תולדה של הבנה שאף אחד בליסבון לא יישאר אדיש לייחודיות שמספקת נטע. אך לצערי זה מרגיש כמו ריזיקה גדולה מדי שלקחו כי זה גובל בסוג של גימיק שעשוי ליפול על אוזניים ערלות ושלא יתקבל בברכה או בהבנה.
מי זאת המשוגעת הזאת? למה היא צורחת?
שיר הנצחון של נטע אמש בסיום הערב החגיגי אמנם הרים את הקהל ואת חבר השופטים על רגליו בקריאות "וואו" והתפעלות, אך לא הייתי מהמרת שהוא היה מצליח ליצור את אותו אפקט בליסבון. בישיבת ועד השכונה של מקום מגוריי שהתקיימה אמש בדירתי בעוד הטלוויזיה דולקת במקביל על הגמר הנוצץ והמרשים, שמעתי קולות של שכניי מכול הגילאים שלא הבינו על מה המהומה הרבה.
"מי זאת המשוגעת הזאת? למה היא צורחת? היא עושה לי חור בראש, מה היא רוצה? איזו תסרוקת מוזרה", היו אלה מקצת המלמלולים שהבליחו לחלל האוויר על בחירתה של ברזילי. בחירת השיר הייתה תמוהה בעיניהם וכולם החליטו פה אחד שמרגי היה מוצלח יותר ושר יפה יותר ועם סיכוי גבוה יותר להגיע למקום טוב ומכובד בישורת האחרונה בתחרות הבינלאומית.
אמדורסקי לא פעם אמר שהוא מקווה שהזמר או הזמרת שנשלח השנה לאירווויזיון, יביא סוף סוף את הניצחון אחרי 20 שנה מאוד מאכזבות ואני חוששת שגם הפעם נכונה לנו אכזבה. אני לא בטוחה שבליסבון יידעו איך "לאכול" את המיוחדות של נטע.
דעתי כדעת שכניי, ואני חושבת שיהונתן מרגי היה מועמד מתאים יותר לתחרות שהיא בעלת סגנון פשטני יותר. רציתי שמרגי יזכה, לא רק בגלל הצ'ארם, התנועתיות הקול המרטיט והעובדה שהוא חתיך לוהט שריגש אותי מספר פעמים במהלך העונה, אלא כי הוא זמר כמו שזמר צריך להיות על פי תו תקן, כמו גם חן אהרוני המוכשר או ריקי הדיווה בעלת הנוכחות והקול העצומים על הבמה.
ברור שמרגי נפל על לא עוול בכפו בניסיון לשבור סטטיסטיקה שנתית של בחירה בזמר צעיר כמו שלושת הזוכים לפניו. הלוואי שאתבדה ויקרה הבלתי צפוי ונטע ברזילי והלופר בכל זאת יצליחו להבקיע ולהביא לנו את שער הניצחון.