במבט ראשון אין עלילה ב"נעורים". אין התחלה, אמצע, סוף טוב או סוף מר. 300 נערים ונערות לומדים בפנימייה בכפר הנוער "הדסה נעורים" היושבת על הצוק מעל חוף בית ינאי. הם מגיעים מרקעים שונים, מרביתם לא קלים או פשוטים, ובמשך שלוש שנים מצלמת הסדרה עוקבת אחריהם: מסתגלים לחוקי הכפר, זה לזה, וצולחים שם את מכשולי ההתבגרות.

המאבק הוא אינדיבידואלי. אין דמיון בין קשיים שחווה ילד שהגיע בכוחות עצמו לפנימייה אחרי שברח מבית שבו אחד ההורים הוא שיכור לבין ילד שנזרק מבית שבו אחד ההורים הוא נרקומן. המכנה המשותף הוא שמרבית הילדים מגיעים מבסיס משפחתי בלתי יציב. וככאלה, הם נושאים על גבם חטוטרות של תסכולים שונים והרגלי התנהגות בלתי חברתית.



צוות הפנימייה הפלאי, שבעצמו מתגורר במקום, עסוק בהקניית כישורי חיים לנערים מבוקר עד לילה. בלי, כמו שנאמר, לדפוק שעון. בלי סוף יום העבודה בחמש אחר הצהריים. הם מדריכים את הנערים במיומנויות החיים, עד הקטנות שבהן, כמו אכילה בעזרת סכין ומזלג, ומקפידים על כיבוי אורות בעשר בלילה והשכמה בבוקר שאחרי.

מומלץ עד מאוד לצפות בשמונת הפרקים של הסדרה "נעורים". היא יפה לעין, נוגעת ללב, מדרבנת את מי שצריך ויכול לא להניח לדורות של ילדים ונערים ללכת לאיבוד, להתבזבז, לעלות על מסלולי חיים אפורים. כפי שמיטיב אחד המדריכים לתאר בפני מעיין, נערה מתקשה: "אז תעזבי עכשיו את בית הספר, תחזרי הביתה, תלכי לעבוד באיזה מפעל, בגיל 30 תמצאי את עצמך עם שניים–שלושה ילדים, ואז מה?".

כשהייתי בגילה של מעיין לא דיברו אלי כך, בשפה דומה, בבית הספר. הוציאו, השעו, השאירו כיתה, זרקו. איכשהו, בין היתר משום שהורי לא שתו או הזריקו, חמקתי מהמלכודות האורבות למעיין.

בבית הספר שלי, אגב, גם לא היה נער שמנמן ופגיע בשם ארקדי, עולה חדש שמשפחתו חווה קשיי קליטה גדולים בארץ ובעל כורחו הוא מורחק מהבית ונשלח אל הפנימייה. וגם לא מתן, שמסובך עם המשטרה בגלל בעיות סמים. ויעקב מצפת שחזר בשאלה ועל דעת עצמו הגיע לפנימייה כדי להתרחק מהוריו שמנסים להכניס אותו למסגרת דתית נוקשה.

עד שהגעתי לצבא ופגשתי בארקדים ובמתנים, לא ידעתי שטיפוסים כאלה חיים בארץ, במרחק רחובות ספורים מבית הורי. לפעמים עישנתי סיגריות והרגשתי מלך העולם. אם היו זורקים אותי מהבית לפנימייה, אפשר להניח שהייתי מתיישב על הארץ ובוכה. עד כדי כך גיבור הייתי.

כאן טמונה חשיבות הסדרה "נעורים". בשנותי בבית הספר נהגה המחנכת (או המורה לאנגלית) לגלגל לכיתה טלוויזיה מונחת על סטנד גבוה ולהפעיל אותה בערוץ הטלוויזיה החינוכית. וכשהייתה נחה על כבל האנטנה, היינו צופים בסקוטרמן ובד"ר האפבייקד מחוללים גדולות ונצורות.

הטכנולוגיה צעדה קדימה, למסכים קטנים ואישיים, אבל לעיני משתמש מהצד כמוני לא נראה שנעשה בה שימוש מוצלח יותר מ"CALL OF DUTY".

"נעורים" יכולה לשמש התחלה מצוינת ופורצת דרך להיכרות עם עולם הממש לילדי שמנת המכורים למסך הקטן. שם יוכלו לפגוש אנשים שלא הכירו עד כה כארקדי, מעיין, ולנטין ומתן, להצטער בצערם ובקשייהם ולהתלבט בהתלבטויות שלהם בשיעור מחנך לאחר מכן. בין תושב"ע ודקדוק לארקדי, אני הולך על ארקדי בלי לחשוב פעמיים. ביג טיים.

"נעורים", הוט 8, שני־רביעי (21:00), החל מ־12.2