"כסף מלוכלך", נטפליקס

אולי מכיוון שכל החיים אני תפרן ואין לי דריסת רגל בעולם הכסף הגדול; ואולי משום שהחטא הגדול ברזומה שלי היה לפלח ארטיק מהקיוסק במורד הרחוב ועד היום יש לי לפעמים קצת ייסורי מצפון על כך - במיוחד משום שתפסו אותי - אני מאמין בתמימות שכל העולם כמוני. אולי קצת מעגלים פינות, טיפה'לה שמים בתיק לפני שהולכים הביתה, אבל - ובמיוחד כי כולנו יהודים - יש הגינות בסיסית. בחיים לא נעשה את זה על חשבון מישהו אחר ולא נפגע בו.

לי למשל יש לי פינה חמה בלב לנוחי דנקנר, שהסתובב באחת המלחמות האחרונות - כבר שכחתי איזו - וסייע בתרומות לתושבים בתקופת החירום. איכשהו, כשחושבים על זה, אני תמיד מצליח לשכוח שדנקנר השתמש בכסף שאיכשהו הוא גילח מאיתנו.

איזה נאיבי אני. הסדרה "כסף מלוכלך" בנטפליקס מעבירה לצופה קורס מזורז בשישה פרקים בנושא כמה מזוהם הכסף שמתגלגל ברחובות. כמה רחוק ונמוך מוכנים אנשים מכובדים לכאורה ללכת כדי להשיג אותו.





זה לא המשחק של האדם הממוצע. חוקי התרבות לא משחקים כאן תפקיד. זה ג'ונגל שחוזר ותופס את השטח, ומי ששולט בו הוא מי ששלט תמיד. מי שמסתובבים בו הם טורפים. הולכים על שתיים, לבושים בחליפות, אבל אל תטעו בהם. מי שצופה בערוצי הטבע יודע. הם האריה, הצ'יטה, הצבוע, כלב הדינגו. אנחנו, התמימים, משמשים במשחק הזה בתפקיד הטרף–הצבי, האנטילופה. ובאמת שלא אכפת להם אם כואב לנו, אם אנחנו רעבים או גוססים. הג'ונגל חוזר ומשתלט.

הפרק הראשון בסדרה מספר על תרמית פולקסווגן המוכרת לנו. ההוראה, אם תהיתם, לא נולדה ובוצעה באיזה מוסך צדדי בידי מהנדס יצירתי בדרג ביניים. היא נפלה מגבוה–גבוה בהיררכיה של המפעל העצום. בוודאי השתתפו בהחלטה מספר מנהלים.

בפרק השני מתחיל הרוע להרים ראש. נהג מרוצים בשם סקוט טאקר הקים אימפריית הלוואות סודית, שהתבססה על ערפול מתוכנן באותיות הקטנות בחוזה - מה שהוביל למציצת דמו של הלווה, דולר אחרי דולר.


כסף מלוכלך. נטפליקס

את הפרק השלישי אסור להפסיד. השיער סומר בתחילתו ולא שב למקומו גם דקות ארוכות אחרי תום הפרק. הוא מספר על תרופות מהסוג היקר. יקירינו חולים ח"ו במחלה קשה ומקבלים הודעה שמחיר התרופה המתאימה הוא 8,000 דולר לחודש. אנחנו, תמים שכמונו, מזדרזים לפדות את קרן הנאמנות שחסכנו ב־20 וכמה השנים האחרונות. אחרי זמן מה נגמר הכסף, ובלית ברירה אנו מוכרים את הבית. ואחר כך - אחר כך כבר אין אחר כך.

לא פעם, וזה הסיפור אם בודקים היטב, מחיר התרופה היה רק לפני זמן קצר 13.50 דולר לחודש. החברה הקפיצה את המחיר באלפי אחוזים בלי קשר לעלויות אלא רק כדי לשפר את תוצאותיה הכספיות. ואם היכולות הכספיות של החולה אינן מאפשרות לו לרכוש את התרופה, זו בעיה שלו. הוא מוזמן לנסות לשדוד בנק או למות בכל עת שירצה. המספרים על הקיר בוול סטריט חשובים הרבה יותר ממנו.

וכך ממשיך לו קונצרט הרוע בסדרה החשובה הזו, עד שהוא מגיע לקצה הפירמידה, לאימפריה של האדון נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. זה כבר לא סתם כסף מלוכלך. זה באמת ספר הג'ונגל.

***

"הגשר", עונה 4, הוט VOD

היא חזרה. סאגה חזרה. הבלשית המעניינת ביותר בטלוויזיה מאז איירונסייד, מאז קולומבו, האישה והאספרגר. והאמת? שמחתי להיפגש איתה מחדש. היא אחרת, שונה. אם נניח בצד האחד של הסקאלה את מכונות הייצור האמריקאיות בסרט נע שמפיקות בלשיות הפולטות אמירות שנונות, סאגה נמצאת בצד השני: תמיד תדע לומר את המילה הלא נכונה, את המשפט הלא הנכון, הפוגע, שיפורר יחסים בין בני זוג, שיעורר אי־נוחות. מותר לה, לא? יש לה אספרגר.

אפילו בחזות הנאה שלה פגמו. כלומר, בחרו שחקנית עם צלקת לא קטנה (או שיצרו לה כזו באיפור) מעל השפה העליונה. באמריקה, אחת שיש לה פחות ממראה ברבי מושלם, כזו כמו סאגה, לא הייתה עוברת את הכניסה לאולפן. השומרים בלובי כבר מתודרכים היטב את מי לזרוק החוצה עוד לפני שהיא נכנסת למעלית.



יוצרי הסדרה אף מעט הפריזו העונה ולקחו את סאגה למחוזות הרובוטיקה. התנועה נעשתה נוקשה יותר מעונות קודמות, הדיבור מעוקר יותר מרגש, לעתים עד כדי אבסורד. העונה הזו, הרביעית במספר של "הגשר", היא האחרונה שצולמה ושודרה. בסך הכל היא לא הייתה פנטסטית. יש בה עוד תעלומה שהתעוררה ופוענחה, עם מתן מקום נרחב מעט יותר לחייהם האישיים של הגיבורים. הגיע ל"הגשר" לסיים את דרכה גדולה מהחיים והיא עוזבת אותנו די בשקט. ואף על פי כן, חבל. נזכור אותה ואת סאגה בין הגדולות והטובות.

***

"סטרייק", הוט HBO (א' עד ה', החל מ־7.3), הוט VOD, סלקום TV (החל מ־8.3)

עד שנודעה זהותה האמיתית של כותבת הרומן, דשדש הספר שעל פיו נוצרה הסדרה "סטרייק" אי־שם במקום ה–5,000 במכירות אמזון. כשנודע כי הכותבת האמיתית היא ג'יי. קיי. רולינג, "אמו" של הארי פוטר, זינק הספר למקום הראשון, ומכירותיו טסו ב–150 אלף אחוזים.

אפשר להרגיש את טביעת היד של בעל מקצוע מומחה בכל פינה של הסדרה החדשה "סטרייק". קורמורן סטרייק הוא הבלש הפרטי המוזנח, נכה מלחמת אפגניסטן, כמעט ללא לקוחות, נרדף בידי נושים, נעזב על ידי מזכירתו/אהובתו. מזכירתו הזמנית החדשה מכניסה סדר לעבודתו ולחייו. ארוסה של מזכירתו הוא טיפוס מעצבן ממבט ראשון, מה שמבטיח שביחד לא יזכו לגדל נכדים וסטרייק קרוב לוודאי יזכה מן ההפקר אחרי מיצוי תקופה מתקבלת על הדעת של מתח רומנטי שירחף באוויר. וישנו כמובן הפשע: רצח הדוגמנית שאותו יפענח סטרייק.



הכל מוקפד ומתוקתק, הכל עשוי כהלכה עד הפרט האחרון, כמיטב מסורת סדרות המתח הבריטיות. פריצת דרך טלוויזיונית לא תהיה כאן. פיתולי עלילה בטח שיהיו. אבל לא מומלץ לבנות על הגלגול הבא של הארי פוטר שגדל ופותר תעלומות בעזרת שרביט קסמים.

הנוסחה ב"סטרייק" היא נוסחה. כבר ראיתם אותה בסדרות קודמות. היא עדיין מושכת לצפייה, ובאותה מידה אפשר לוותר עליה באמצע. בינתיים אני ממשיך בצפייה. נראה מה יש לילד השני של רולינג למכור לנו.