אני לא זוכר שאי־פעם, במהלך שנות חיי, צעקתי לסבתא שלי ז"ל מקצה אחד של הבית לקצהו השני: "נו יאללה את, סבתא, תפסיקי לדבר, תקלפי ת'תפוחי אדמה". אני לא זוכר שבעצם אי־פעם הרמתי עליה את הקול. תמיד הלכתי לידה על קצות האצבעות, בנימוס, בשקט, כמו צבי ליד טיגריס בנגלי רעב, גם אם היו רגעים שבהם הוציאה אותי מהכלים.

אני גם לא זוכר - מלבד אולי פעמיים או שלוש לאורך שנים רבות - שהמשפחה שלי ניהלה ריב בילטראלי, בהשתתפות עשרה בני משפחה פלוס–מינוס, בצעקות רמות, בהטחת עלבונות גסים, ודקות מאוחר יותר, כמו במשפחת אזולאי, ישבו לאכול כאילו לא קרה דבר. המשפחה שלי לא הייתה שוכחת ריב כזה שנים. עלבונות ארסיים היו עוברים מדור לדור וחיים שלושה דורות קדימה לפחות ("פעם דודה לובה צעקה על סבא, וסבא נשבע וכו' וכו'"). זה אגב קורה. יש אצלנו שנאות ששורשיהן טמונים אי־שם במאה ה–19 ואני מתבייש לחשוב מה ג'קי הייתה חושבת עלינו בשל כך.

לא צפיתי בג'קי אזולאי ב"מאסטר שף". תוכניות ריאליטי בעיני הן מחלה, ואני מקפיד לשמור מרחק מהן. אני מניח שג'קי העניקה שם לצופים הצגה כדי שמישהו בעל עין חדה יחליט להעניק לה תוכנית משלה. ויצאה להוט הברקה. ג'קי היא ממתק לעיניים. שחקנית מלידה, קומיקאית מלידה, עם טונות של חן, ושטחיות שעוצבה בסביבת חייה ולא התקלקלה באיזה בית ספר מפונפן למשחק.





השטחיות לבית אזולאי מצטלמת היטב, אבל עניינים שצריכים להתברר לעומקם בחיי משפחה לא מחלחלים לעומק רב יותר מסנטימטר. התקשורת השטחית מאפשרת לשגר למשל לכיוון הסבתא עלבונות ולשכוח מהם עוד כשהיו באוויר. או לנהל ויכוח בנוכחות כל המשפחה עם ישראל (כי מה חשוב - כן המשפחה הגרעינית, לא המשפחה הגרעינית) שלקח הלוואה ורכש ג'יפ, במקום ללבן בתשומת לב ובריכוז את שאלת האחריות שבניהול כספי משק הבית - ויכוח המתנהל במאות אלפי בתי אב בישראל. לך תלבן משהו בכובד ראש ראוי כשגם אמא בחדר, סבתא בחדר, ועוד חמש אחיות בחדר, וכל אחת תורמת משלה איזה טיפ.

ביקום של ג'קי מריבה המכילה הטחת עלבונות היא כמו רוח מקרית שנכנסה ויצאה מהחדר בלי להשאיר עקבות. שונאים, אוהבים, הכל בחמש דקות, וממשיכים קדימה נוצצים כמו חדשים, מוכנים לדאחקה או לכאסח הבאים. ורק כשמאומנים בחיים על פני השטח, החיים אכן מתקיימים על פני השטח. אין מנוע למיצוי, כי אין הרגלים של מיצוי. וחוסר מיצוי אישי הוא הדגל של משפחת אזולאי. תמונת האחיות הרובצות על הספה לא בתום יום לימודים או יום עבודה במקצוע המאתגר והמהנה שבו בחרו, היא התגלמות החיים המבוזבזים על פני השטח.

ג'קי היא היוצאת דופן במשפחת אזולאי, השקועה בחרופ בטלני. כשנגמרת לה הפנטזיה של המסעדה, היא עושה הסבה למציאות של העברת סדנאות מזון. יש לה מנוע. יש לה רצון. היא מכירה במציאות של הקשר בין מאמץ להצלחה, או בשפת משפחת אזולאי: לקום מהספה. כשבעלה של ג'קי מטפס לה על העצבים, היא לא מוחקת ולא שוכחת. היא צוברת. יום אחד ישראל עוד עשוי למצוא עצמו זרוק על התחת ברחובות כשהדלת נעולה בפניו, בלי להבין למה זה נפל עליו.

המצלמה של "אחותי ג'קי" נמצאת חזק בין האחיות, שמסתגלות בקלות לנוכחות שלה. לכאורה, המצלמה משועשעת, תמימה, מחפשת את הדאחקות של משפחת אזולאי, אבל זה רק לכאורה. כמו בכל ריאליטי, האמת הלא נעימה שמשפחת אזולאי לא קולטת היא שהמצלמה מחפשת את הרדידות שלה. כשחושבים על זה, בעצם לא בטוח שגם אם המשפחה הייתה מבינה, היה אכפת לה.

"אחותי ג'קי", הוט בידור ישראלי, הוט VOD