אבל לפני שאשכנע את מי שקורא מהצד וסבור שמדובר בעוד טלנובלה קלילה לנשים, עם דמויות סטטיות ריקות מתוכן ועקבי סטילטו, זה אולי הרגע לתת קרדיט למי שסללה את הדרך לבאות: מרי טיילור מור, האישה הראשונה בטלוויזיה האמריקאית שגילמה אשת קריירה רווקה ועצמאית בקומדיית מצבים שביים ג'יימס ל' ברוקס, והפכה לאחת מתוכניות הטלוויזיה המוצלחות של שנות ה־70.
"המופע של מרי טיילור מור" שימשה השראה לסדרות על נשים שנוצרו בהמשך כגון "מרפי בראון", "אלי מקביל", "עקרות בית נואשות", "בנות" וכמובן "סקס והעיר הגדולה", במעין אבולוציה מתבקשת בתפיסת הייצוג הנשי בטלוויזיה האמריקאית. דהיינו, לא עוד עקרות בית עם סינר ענק שעומדות לצד בעליהן, כי אם נשות קריירה שמחפשות אומנם אהבה, אך גם אם אין אחת כזו בנמצא שום דבר רע לא יקרה.
ב־6 ביוני ימלאו 20 שנה לשידור הפרק הראשון בסדרה "סקס והעיר הגדולה" ששינתה את השיח הנשי בטלוויזיה האמריקאית, ונתנה ביטוי פמיניסטי, עוצמתי וחסר עכבות לסוגיות שהיו עד אז טאבו או שנותרו בגדר שיחות רכילותיות: סקס, אורגזמות וויברטורים. מתי בפעם האחרונה ראה מישהו בסוף שנות ה־90 שד חשוף בטלוויזיה בסצינת הנקה?
אחד הציטוטים הידועים הממחישים זאת הגיע דווקא מפיה של שרלוט - שדמותה התכתבה עם נשות הרומן הרומנטי של המאה ה־19 המחפשות אהבה לנצח - כשברגע של חולשה לאחר פרידה היא אמרה: "אולי אנחנו הבנות הן הנפשות התאומות זו של זו, והגברים רק נועדו לכך שנוכל להשתעשע איתם".
התרעות פיקוד העורף