הנס והתקלה של רוזאן בר הם נס ותקלה שעוד יירשמו בקורות העתים, כדוגמה מהדהדת למה שהביא איתו עידן דונלד טראמפ באמריקה. הנס היה מפתיע ומוזר כמו ניצחונו של טראמפ. דמותה העתיקה של גיבורת תרבות משלהי שנות ה־80, סוערת, וולגרית, שמרנית, כובשת במפתיע את המרקע. רוזאן מתאימה לעידן הזה כמו הבלורית של טראמפ, כמו מכס על יבוא מאירופה, כמו אמריקה פירסט.

התקלה גם היא תקלה שאין צפויה ממנה. הטשטוש בין מה שאומרים (מי שאומר) בבית, ומה שאומרים בחוץ, חוסר הבהירות ביחס למה מותר למי (לנשיא מותר, אבל לא לכוכבת טלוויזיה), הבוטות שחושפת מרבצים של גזענות, מהירות השליפה על הדק הטוויטר, רעם הסקנדל שמתחיל ונסגר ביומיים־שלושה. מרגע הציוץ עד שהציפור מושתקת. וכמובן, רוזאן לא תסבול מחסור, היא עשירה מספיק להסתדר גם בלי תוכנית הטלוויזיה שלה, שרשת ABC ביטלה משהתברר שהכוכבת הראשית לוקה בגזענות מהסוג שאפילו הדמות הקולנית שהיא משחקת לא הייתה מעזה. העיתונים עברו לעסוק בגורלם המר של עשרות העובדים שהסדרה מפרנסת; העובדים שפרנסתם נגדעה במחי ציוץ.

הציוץ של רוזאן על ואלרי ג'ארט. צילום מסך טוויטר



השתלשלות האירועים, למי שלא שם לב, או הספיק לשכוח (כבר עבר כמעט שבוע, ובטח היו עוד אלף ציוצים מזעזעים), קצרה ופשוטה. בר מצייצת נגד ואלרי ג’ארט, יועצתו הקרובה של הנשיא ברק אובמה. ג’ארט נולדה באיראן, ועורה שחור. בר המצייצת מכנה אותה הכלאה “בין האחים המוסלמים לבין כוכב הקופים”. אין דרך להצדיק התבטאות כזאת, אין דרך שלא לראות שמדובר בגזענות מהסוג העלוב ביותר. גם רוזאן כנראה מבינה, שעל כן היא משגרת התנצלות, וחצי תירוץ על כך שהייתה תחת השפעת כדורי שינה. מאוחר מדי: הרשת המשדרת את הלהיט המתחדש מודיעה על ביטול העונה הבאה.

נגמר? לא נגמר. לא בעידן דונלד ג’יי טראמפ (כפי שהנשיא מקפיד לכנות את עצמו בטוויטר). לא כאשר מדובר באחת הכוכבות הגדולות באמריקה שמוכנה להודות בלי למצמץ שהיא תומכת בטראמפ. האם צריך היה להדיח אותה מהתוכנית? גם האוהדים השרופים מתקשים להגן על ציוץ כל כך בוטה, כל כך שקוף. אבל זה שצריך להדיח, לא אומר שהוויכוח נגמר: עכשיו אפשר לשאול - האם רק אותה צריך להדיח; האם קיבלה עונש חמור יותר בשל אהדתה לטראמפ; האם הוליווד, או התקשורת, או מי שזה לא יהיה, נוהגים בחוסר שוויון בכך שהם מוקיעים התבטאויות גסות של תומכי טראמפ ומתעלמים מהתבטאויות גסות של מתנגדיו?

רוזאן בר. צלם : מרק ישראל סלם


לא מנומסת

מי שפתח בקמפיין הזה היה, איך לא, הנשיא עצמו. תגובתו לאירוע הייתה אופיינית: למה לדבר על רוזאן אם אפשר לדבר עלי. נשיא רשת ABC “מעולם לא צלצל לנשיא”, התלונן טראמפ, “כדי להתנצל על הדברים האיומים שנאמרו עלי ברשת”. ובמילים אחרות: טראמפ לא הילל את רוזאן, גם לא גינה את רוזאן. הוא גינה את הרשת שהדיחה את רוזאן, שהיא עכשיו אויב משותף של הכוכבת והנשיא.

ואז החל המצוד אחר השוואות; מצוד פשוט למדי בשטחי מרעה נרחבים, שאליו יוצאים שלל קומיקאים ופרשנים מדי בוקר לעבודת יומם. מי אמר דברים חמורים כמו של רוזאן ולא נענש? ומדוע לא נענש? מוצגי התביעה רבים ומגוונים. הנה התבטאות של ביל מאהר מלפני כמה שנים. הוא אמר שטראמפ נולד מזיווג בין אישה לבין אורנגאוטן מגן החיות בברוקלין. מעליב? בהחלט מעליב. יש השוואה לקוף? יש – בדיוק כמו במקרה של רוזאן וג’ארט. העונש? מאהר עדיין משדר, אם כי לא ב־ABC. הוא התייחס להשוואות במסגרת הסדרה שהוא מכנה “להסביר בדיחות לאידיוטים”. קודם כל, אמר, יש הבדל כי “טראמפ הוא באמת אורנגאוטן”. בדיחה. אחר כך ברצינות: השוואה של אדם לבן לקוף אינה דומה להשוואה של אישה שחורה לקוף, משום שנעדר ממנה האלמנט הגזעני הברור כל כך במקרה של רוזאן וג’ארט.

השתכנעתם? לא כל אוהדיו של טראמפ משתכנעים, אבל כך או כך, יש להם עוד מוצגים באמתחת, והם נאספים בעוד שרוזאן מתאוששת. שהרי לא חלפו יומיים מהציוץ שלה, וכבר באה סמנתה בי – סמנתה מי? נכון, היא לא כוכבת בקנה המידה של רוזאן, אבל גם לה יש תוכנית, “פול פרונטל”, ברשת TBS. זו תוכנית שאמורה להצחיק, אבל נתחים עיקריים ממנה מוקדשים לרצף התנגחויות בנשיא ובממשלו. בי היא אחד מקולותיו של השמאל הזועם, המתקשה לעכל את העובדה שטראמפ הוא הנשיא כבר שנה וחצי, ושיישב על הכיסא עוד יותר משנתיים בטרם תבוא, אולי, גאולה.

סמנתה בי. צילום מסך

גם לבי, כמו לבר, יש פה שמדבר מהר יותר מכפי שהמוח חושב. למי שחיפש בימים האחרונים הוכחות שאין שוויון, שהתקשורת לא עונשת את גסי הרוח משמאל כפי שהיא עונשת את גסי הרוח מימין, באה בי וסיפקה מתנה בדיוק ברגע המתאים. המטרה לא הייתה טראמפ, אלא בתו איוונקה. העילה הייתה מדיניות ההגירה, המעוררת את חמתם של מתנגדי טראמפ, ובאופן ממוקד הפרסומים על מקרים של הפרדת ילדי מהגרים מהוריהם. ביום שבו רעשה אמריקה בגלל הפרסומים הללו, שידרה איוונקה לרשת החברתית תצלום יפה ואינטימי שלה ושל בנה. התגובות באו מהר: חוסר רגישות, קראו לזה המנומסים. אבל בי איננה מהמנומסים. היא כינתה את איוונקה בשידור – ובכן, לא פשוט לתרגם את מה שאמרה עליה - באנגלית: “פאקלס קנט”. שזה אולי משהו כמו “שרמוטה חסרת מושג”, או “זונה מבולבלת”. קנט היא מה שבתקשורת המכובדת בכלל לא כותבים. כותבים “סי וורד”, כלומר המילה שמתחילה באות סי; המילה שהיא כינוי לאיבר המין הנשי.

גם בי מצטערת כנראה על הביטוי הגס הזה, או לפחות נדרשה להעמיד פנים שהיא מצטערת. אם קשה למישהו להאמין, זה בטח מפני שהוא צופה ב”פול פרונטל” ויודע שביטויים מעין אלה הם עניין יומיומי כמעט בלקסיקון של בי. הסיבה לכך שהפעם קיבלה תשומת לב מיוחדת ברורה: מדובר בבתו של הנשיא, ומדובר ברגע דרמטי של התכתשות בין טראמפ לבין התקשורת; רגע שבו צריך להימנע מלספק לטראמפ את ההוכחות שהוא אוהב לנפנף בהן לכך שהתקשורת מרשה לעצמה לומר עליו את מה שאינה מרשה לומר על אחרים.

אז בי התנצלה. והתברר שכמה מפרסמים החליטו לא לפרסם בתוכנית שלה במחאה על הדברים הגסים או אולי החלטה מושכלת לא להיכנס לרשימה השחורה המצומצמת של הבית הלבן. והדיון נמשך: האם אפשר להשוות את בי לבר – גסות מול גסות – שאולי אין דמיון – גזענות מול גסות – או שאולי בכל זאת יש – פגיעה בשחורים מול פגיעה בנשים – או שאולי כל הדיון מופרך – פגיעה בנשים זו המומחיות של טראמפ עצמו, כך שתלונה של ממשלו על התבטאויות עולבות בנשים היא גם צבועה וגם מגוחכת.

דונלד טראמפ במסיבת העיתונאים. רויטרס

בין מצחיק לעצוב

מי מרוויח מכל זה ומי מפסיד? רוזאן בלי ספק הפסידה. היא הייתה שוב בשיא, ונדחקה הצידה. לא בטוח שתוכל להתאושש פעם שלישית. גם השחורים של אמריקה לא הרוויחו: דיבורים גזעניים שהופכים למשחק פוליטי מחדדים מתחים ומעשירים את הזירה הציבורית בעוד גלים של בוטות. ABC הפסידה סדרה מצליחה בעידן שבו טלוויזיה נעשית מסובכת יותר. התקשורת נחשפה לעוד סיבוב של התקפות – את חלקן הרוויחה ביושר – מימין. הציבור בוודאי לא מרוויח הרבה כאשר האווירה נעשית עכורה, כאשר מתחים מתחדשים, כאשר הנימוס מפנה מקום לתוקפנות. אז מי מרוויח? יש מי שדג במים כאלה – הנשיא עצמו הוכיח שהוא יודע להשתמש בסקנדלים מהסוג הזה לטובתו. גם הטוק־שואוס של השמאל והימין יחגגו בעוד יומיים־שלושה של פרצי זעם וצדקנות. פה ושם זה יהיה מצחיק. אבל אפילו אז זה יהיה עצוב.