אם יזמינו אתכם להופעה שבה תקבלו על במה אחת הן את חוה אלברשטיין והן את רבקה זהר, הן את ריטה והן את נתנאלה, הן את דורית ראובני והן את רוחמה רז, האם תבואו? לא רק שתבואו, מן הסתם גם תרוצו לשמוע אותן יחדיו. אבל אם יציעו לכם לשמוע איתן גם את שושנה דמארי ואת יפה ירקוני, ללא ספק תזקפו גבה.
אם תתהו לאן נעלמה אותה חקיינית ששבתה את לבנו, נאמר שבמידה רבה היא העלימה את עצמה מכורח הנסיבות, וגם מרצון. אם הייתם מתאמצים, הייתם מוצאים אותה במרכז תל אביב, ממשיכה למצות את כישוריה, אם כי הרחק מאור הזרקורים. כעת, כמו משום מקום, היא עומדת לנחות על הקהל המשתאה במופע בידור חדש, שאמור להחזיר אותה לעניינים.
אם תבואו למופע, שאמור להיקרא “היה שווה לחקות" (אם כי אצל ורון שום דבר לא בטוח), תיווכחו לדעת שהיא איננה תקועה עם חיקויי עבר שלה כמו מינה צמח, ג. יפית וציפי שביט, אלא גם מקפצת במקביל בין אופירה אסייג (שאותה דיבבה ב"בובה של לילה") והצחוק המתפרץ שלה, עדן בן־זקן והאינסטוש. ראיון עם ורון, טיפוס מיוחד למדי (היא מסוגלת לשכוח את כלי האיפור במקרר), הוא לעתים בגדר משימה בלתי אפשרית, כשהיא מדלגת מנושא לנושא, ולרגעים חוטפת את רשם הקול ומשלחת אותו לאי שם.
ורון הופיעה כל הזמן, במינון זה או אחר, במקומות מגוונים, “אם כי לקחתי פסק זמן מהופעות פתוחות, שלהן מוכרים כרטיסים", היא אומרת. “העדפתי לעסוק בדברים אחרים, כמו שמיעת הרצאות באוניברסיטה הפתוחה על נושאים שמעניינים אותי, ועכשיו סיימתי קורס על ויקינגים".
ורון היא חקיינית מזהירה. כששומעים ורואים אותה מחקה את חוה אלברשטיין, לדוגמה, נשמטת הלסת מרוב התפעלות, עד כדי כך רב הדמיון בין החיקוי לבין האוריגינל. עם זאת, פה ושם מתגלות אצלה מעידות קלות. כשהיא מנסה לחקות את שולי נתן, היא מגזימה בהרעדת קולה, עד שאפשר להתבלבל בין זמרת “ירושלים של זהב" לבין ריטה. “לא התכוונתי", טוענת ורון ומבלי להרגיש, עוברת לאלפידה היוונייה, ששרה באירוויזיון 1979 את “סוקרטס סופר סטאר".
התרעות פיקוד העורף