"הגעתי ארצה בתחילת שנות ה־70 ממרוקו", מספר אבועזיז (57), מורה לספרות בתיכון וספרן מאור עקיבא. "לא ידעתי מילה אחת בעברית. הכניסו אותי ישר לכיתה ד', ובאותה תקופה השעשוע היחיד שהיה פה בארץ היה ספרייה. התחלתי להגיע לספרייה ארבע פעמים ביום. הייתי מתחיל לקרוא את הספרים מיד ביציאה מהספרייה, מגיע הביתה, ואז חוזר ומחליף אותם שוב. אחרי כמה זמן הספרנית הציעה לי את העיתון 'על המשמר' שבו היה המוסף 'משמר לילדים'. בעמוד האחרון היו תשבצים, חידות היגיון וריבועי קסם. הספרנית גם עשתה לי היכרות עם מילון אבן שושן".
"בכל פעם כשפתחתי את המילון, לא הסתפקתי רק במילה שחיפשתי, אלא הייתי מתעמק במילים נוספות. עם השנים הלכו והתרבו הספרים והזכיות. בסביבות גיל 16 השתתפתי בתוכנית 'פיצוחים' עם שוש עטרי ז"ל, וזכיתי בצידנית של 'כתר' שעד לפני כמה שנים עוד הייתה אצלנו בבית. מאז כבר הפסקתי לספור בכמה שעשועונים השתתפתי. הייתי כמעט בכל תוכנית אפשרית, זכיתי בפרסים שונים, והגדול שבהם הוא כאמור מיליון שקלים".
כמו אצל אבועזיז, כך גם אצל אנג'ל (78), מרמת גן, לשעבר עובד ברשות שדות התעופה וכיום מרצה ברחבי הארץ בתחומים שונים. תחביב השעשועונים החל כבר לפני עשרות שנים. "החיידק דבק בי בערך בכיתה ו'", הוא מספר. "הייתי תלמיד גרוע ממש, אבל בכל זאת קראתי הרבה וזה הקנה לי ידע. לא הייתה לנו טלוויזיה ולא היו מחשבים.
"היו אז אנציקלופדיות, ואילו היום את מוצאת אנציקלופדיות זרוקות על המדרכות. בשנות ה־60 השתתפתי בחידוני בקיאות על שלום עליכם ואפילו על ספרות בלשית. הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית והתפרנסתי מהחידונים. אם הייתי זוכה בפרס הראשון, זה היה מחזיק אותי שלושה חודשים. ב'מקבילית המוחות', למשל, לא היו פרסים כספיים, הפרס היה פסל. את המיליון אומנם לא עשיתי, אבל בכל החידונים שהשתתפתי בהם בחיי הרווחתי כמה עשרות אלפי שקלים".
התרעות פיקוד העורף