כבר מעל לעשור שישראלים מתברגים בקולינריה העולמית כבשורה החדשה, וזה הגיוני. כמו האוכל שלנו, גם אנחנו מביאים מיקס מושלם של טעמים, חוויות, ידע ורעננות שהעולם רעב להם. לכן, הרעיון של לספר על השפים הישראלים בחו"ל הוא רעיון נפלא ומבורך שאמור להיות סקסי ומוכר עם המון תמונות מגרות למות של אוכל, קלוז-אפים וגלאם, משהו שיגרום לנו לקנא אבל ישאיר לנו טוויסט בעלילה.
אז זהו, שפה זה לא קורה.
יחזקאלי הוא שף נפלא, אכלתי אצלו ארוחה מענגת שנחרטה אצלי בפה שבועות, וישבתי איתו לכוסית של ערק בעשר בבוקר. הוא מוכשר בטירוף, אבל הוא לא מתאים לתוכנית הזו. או יותר נכון, העריכה של התוכנית לוקה בחסר, ועל כן מוציאה את יחזקאלי יבש ממה שהוא, נטול אנרגיה וסקסיות כפי שהוא באמת.
משהו בתוכנית מעייף, העריכה נמתחת, הנושאים לא מעניינים, הראיון לא מייצר לי תחושת ציפייה לתשובות. וזה מרגיש כמו ראיון עבודה - בלי פאנץ', בלי טחינה שתתן את הטעם.
אני בטוחה שעינת אדמוני, המרואיינת המרכזית שמופיעה בפרק, היא טיפוס מרתק, אבל לפחות בתוכנית היא יוצאת ממש משעממת. הבחורה פתחה פאקינג שש מסעדות שונות ועוד אחת בדרך, והיא מועברת בתוכנית כמו עוד בחורה נחמדה, שיחד עם ברק הנחמד גם הוא, מהלכים בניו יורק הנחמדה, מדברים על דברים נחמדים, ואוכלים ארוחת שישי נחמדה. מצ׳עמם.
התרעות פיקוד העורף