אם נשים בצד את התענוג לחזות בתגלית הקומית החדשה - רותם סלע בתפקיד הראשון המכוער שלה - "הפסיכולוגית" בגרסה הישראלית (ימי רביעי, 22:00, כאן 11), היא הפרעה טורדנית כפייתית טלוויזיונית מאולצת, ובעיקר מעצבנת. ושום דבר לא יכול להציל אותה. אולי רק ליהוקה של מישהי עם רקע בפסיכולוגיה, גברת נתניהו למשל, לתפקיד הפסיכולוגית תותי ליבליך, היה יכולה להפוך אותה לקרטיב המצנן של הקיץ.

בניגוד ל"ווב תרפי" האמריקאית, סדרת המקור שיצרה וכיכבה בה ליסה קודרו (פיבי מ"חברים"), הגרסה הישראלית, בכיכובה של קרן מור כפסיכולוגית, שעל הדרך מנצלת את מטופליה לצורכי האדרה אישיים והתמודדות עם בעלה הגיי בארון (טל פרידמן), קצת חורקת.

אז נכון, אף אחד לא יכול להתחרות עם קודרו על העוויות הפנים הנוירוטיות וה"פיביות", אך זאת לא אשמתה של מור, שדווקא מצליחה להחזיק את הפורמט בזכות כריזמה ביצ'ית טבעית.





זה מפני שכוחה של היצירה הישראלית הוא לא ביבוא, ובטח לא בהעתקה כמעט אחד לאחד של סדרות מחו"ל דוגמת "המשרד" או "אסתי המכוערת", שזכו לגרסאות כיסוי כושלות וסרות טעם; אלא ביצוא של יצירה מקורית. כי במדינה פוסט־טראומטית, שבה המילה פסיכולוגית הפכה לוויראלית, תמוהה הבחירה להישאר באזור הנוחות דווקא של יוצרים נועזים של סאטירה פוליטית בועטת נוסח "החמישייה הקאמרית", ובהם מנשה נוי, קרן מור ויוסף אל־דרור, שלא השכילו לשדרג את הסדרה הכל אמריקאית הזאת, ולהפוך את הרעיון המקורי לישראלית וביקורתית. זה משהו שהצופים בבית יכולים להזדהות איתו.

יוצאת דופן היא, כאמור, רותם סלע בתפקיד ג'ינה העממית, שמצליחה להביא איתה את הישראלית הפרחית, הנאיבית והחמה.

אז נכון, אין דבר יותר נפוץ מפסיכולוג שמשחק אותה אכפתי והופך לדלעת ברגע שנגמר הזמן, וברור לגמרי למה בתאגיד, שמתאמץ להמציא את עצמו מחדש, התלהבו מסדרה דיגיטלית מגניבה שמבוססת על טיפול פסיכולוגי דרך סקייפ. אבל כשהגימיק נגמר, אנו נותרים עם הרבה כאב ראש. בשורה התחתונה: עדיף כבר לקחת כדורים.