כשיריב לוין מדבר הוא חושף את השיניים האחוריות שלו כמו חיה שמאיימת על חיה אחרת. אפשר כמובן להטעים דעה או להדגיש טענה בלי להיראות כמו מישהו שחי ביער, אבל בחוויה שלו, משום מה, השר לוין מחבר נחרצוּת לשיניים. הוא הטיפוס שרואה באופן מושלם רק צד אחד של המטבע: מול בג"ץ. מול הפלסטינים.

לא הייתי רוצה להיות שכן שלו בבניין. אפשר לחטוף ממנו ביס רק בעקבות ויכוח על תשלום ועד הבית. לוין הוא ללא ספק טיפוס מעורר אי־שקט, וגם בלי להתייחס לדעות שהוצגו במשדר של דני ענבר, "שטח הפקר - הקרב על בג"ץ", כמעט אוטומטית אני בורח אל הצד של השופטים לשעבר שהופיעו שם. למשל אליקים רובינשטיין.

גם שרת המשפטים איילת שקד, שמקפידה בדרך כלל לעשות את שלה בשקט תחת הרדאר, צריכה להותיר את הצופה בתום השידור הזה מעוצבן ומוטרד. בניגוד ללוין שכמעט נושך את המראיין, שקד מאופקת לכאורה, רובצת על כיסאה בלי לעשות טחנת רוח עם הידיים, נוטפת זחיחות, ורק לפעמים, כשאינה שמה לב, בורח לה מזוויות הפה חיוך מנצח. כזה שאומר: תראו איך אני, איילת שקד, מנקנקת את הנסראללות האלה שם בבג"ץ.



כמובן שלוין ושקד לא מביאים בחשבון שהיום, מחר ובשתי הקדנציות הבאות הם יכולים להמשיך לכופף את בג"ץ עם כל מיני פסקאות התגברות ולהראות לו מאיזה עץ הם רוצים שיעשה את החליל. אבל יום אחד - אולי - יהיה פה שלטון שמאל, שבהיעדר בג"ץ חזק - כמובן, משום שלוין ושקד נקנקו אותו - יוכל להראות לשופטים מאיזה עץ הוא רוצה שיבנו את החליל שלו, ואז לוין ושקד יתפוצצו מרוב כעס וחרדה. אלא שעד כדי כך רחוק שני הסופרסטארים האלה של הימין לא חושבים. הם עסוקים בגניבות הקטנות של היום ועכשיו.

מי ששם את האצבע בדיוק על הנקודה המרכזית במהלך המשדר היה עו"ד מיכאל ספרד, שבלי להתייחס לדעותיו המוכרות אמר כי הדיון האמיתי פה הוא השאלה לאן הולכת ישראל בסוגיית השטחים הכבושים (ועל המינוחים אפשר להתווכח).

ובכן, מאז שנת 1967 ישראל מתווכחת עד השמיים ולמעשה החליטה לא להחליט ואינה הולכת לשומקום מוצהר בשאלת השטחים. היא אינה מספחת, אינה מחזירה, אינה מעלה רעיונות, היא מניחה על המדף ומפנה את מבטה למקומות אחרים, בעייתיים פחות. במקום לבצע את פעולת הריבון המתבקשת - להחליט ולבצע - ישראל מאפשרת לחלק מאזרחיה לעשות כרצונם בשטחים ולמעשה מגלגלת את הבעיה לפתחו של בית המשפט. וכשבית המשפט עושה את אשר עליו לעשות - פועל על פי החוק - המדינה מנסה לעקר אותו מכוחו.

כל בעיה עקרונית בישראל היום נגזרת מהשאלה האחת שכבר בלתי אפשרי להימנע ממנה: "השטחים". גיוס בני ישיבות? ראש הממשלה רוצה את החרדים בקואליציה כדי שיוכל לשמר את "השטחים", גורר רגליים כבר עשור ודרך אנשיו מתגולל על בג"ץ שמחייב אותו לגייסם. חוק הלאום? פסקת ההתגברות? המסתננים? בג"ץ אשם. הורידו את ראשו. סרסו אותו. ואז יריב לוין ואיילת שקד יוכלו לשלוט בארץ הזו. אמא. אמא'לה.

"שטח הפקר - הקרב על בג"ץ", כאן 11