ראשית, קוראים לתוכנית "דה בוקס" ולא, השם ישמרנו, נגיד "הקופסה". והיא משודרת לא בערוץ הילדים או הנוער אלא בערוץ Kidz. והילדים, סורי, דה קידס המשתתפים בה שרים בדרך כלל באנגלית, ברוסית, מבצעים קטעי ראפ (יען כי החיים קשים בצפון תל אביב, שמתוך הסמטאות שם צמח הראפ כביטוי למצוקה וכו'), מלבד כמה פריקים שרק השד יודע מאיפה הגיעו ושרים בשפה עתיקה ונשכחת, הנקראת, דומני, "עברית".

וגם הייתה שם, שוב השם ישמרנו, נערה אחת שביצעה קטע של צ'כוב, אבל למרבה ההקלה הקטע קוצץ בשידור וינוחו הצופים בשלווה על כיסאם. בטוח שצ'כוב יהיה בין הראשונים שיעופו מהתחרות. יש גבול לטעם רע.

בדרך כלל אני פציפיסט מוחלט כלפי צאצאי, אבל אם מי מהם היה מביע רצון להשתתף בתוכנית מעין זו, הייתי כובל אותו בשלשלאות למיטה ומשלם בשמחה את המחיר החוקי. הרעיון מאחורי הקרטון הזה והתוכנית עצמה הם לא פחות מתועבה. מפתים שם ילדים לא מוגנים להיכנס לעולם של ריק וטמטום, של צרחות מעריצים בני 8, של תהילה מזויפת.



בוודאי שלא ראוי להמעיט בערכם של האימונים והמאמץ המתמשך שעשו הילדים בדרכם לרגע הזה. אבל העובדה שלא כיוונו את מאמציהם למשל לחוג לרובוטיקה מולידה חשד כבד. הצורך לפזז ולצווח באנגלית מול מצלמה כבר בגיל 9 מעלה את השאלה מה בעצם יודעת ילדה בת 9 על מצלמות. אלא אם כן התירו לה הוריה יותר מדי זמן צפייה מול איזה "כוכב נולד" או גרוע מכך - הם בעצמם צפו בכמויות מסחריות של איזה "כוכב נולד" ומחפשים לעצמם אחד/אחת משלהם.

ואולי לא הכל רע ב"דה בוקס". הרי התוכנית מצולמת בקניון איילון. ואם כבר הגיעו הילדים והוריהם עד שם, יוכלו לדהור ולרמוס את הסובבים אותם בדרך לחנות הפולנית החדשה כדי להשיג לעצמם טריקו שזול ב–5 שקלים.

"דה בוקס", ערוץ Kidz, מדי יום בשעה 16:00