לאורך העונה האחרונה של הריאליטי "משחקי השף", אחד המתמודדים שהכי בלטו על המסך היה רועי הלוי מהנבחרת של השף יוסי שטרית, שהצליח לשבות את לבבות הצופים והשופטים עם חוש הומור מפותח, שפעל גם במצבים בהם מתחרים אחרים נכנסו להיסטריה והדרמות לא פסקו. הביטוי אותו הגה הלוי, "קצ'מל", מעין הגייה משובשת של המילה "חשמל", הפך למזוהה איתו ביותר ונעשה למטבע לשון בקרב חובבי התוכנית.

הלוי, שמצהיר כי גדל כילד שמן ופיתח בזכות ההתמודדות אופי חזק וכוח רצון, הצליח לשרוד לאורך העונה של ריאליטי האוכל, ויתמודד מחר (שלישי) ב"רשת 13" בשעה 21:00, על תואר המנצח הגדול של העונה מול מינור בן דוד מהנבחרת של מושיק רוט ואורן אסידו מהנבחרת של אסף גרניט.

"אני לא יודע להפסיד ולא יודע לוותר", מצהיר הלוי בראיון ל"מעריב אונליין". "בכל דבר אני חייב להיות הכי טוב, זה דורש הרבה כוח רצון, הרבה מוטיבציה. לא לדעת להפסיד זה קטע, זה האופי, לא לוותר, אני לוקח הכל בהומור, בצורה חיובית. הכל נבע מחוויות ודברים שעברתי כילד שמן, הפכתי להיות מי שאני, בניתי את עצמי. הגעתי למקום שהגעתי בתוכנית רק בזכות זה, רק מהעקשנות".

"לא כיף לחיות בתור ילד שמן, הייתה לי ילדות לא קלה. אף פעם לא הייתי בטוח, הרגשתי שאני נראה קטסטרופה, תמיד רציתי להיראות אחרת, היה לי הרבה חוסר בטחון. אני זוכר את הסיטואציות עם סבתא שלי, הייתי אוכל ואוכל והיא הייתה אומרת לי 'אתה צריך לשבוע', תמיד היו מסתכלים עליי וחושבים 'מתי הוא יהיה שבע?', זאת סיטואציה לא נעימה, זה נותן לך הסתכלות אחרת על החיים, בעיקר נפגע הביטחון העצמי".

רועי הלוי, "משחקי השף". צלם : מיכה לובטון

"בתור ילד קטן הייתי אלים הייתי, ומרביץ לילדים שהיו מציקים לי", נזכר המתמודד. "תמיד הרגשתי שאבא שלי לא מרוצה ממני, שהוא תוהה 'מתי תהיה רזה'. הרגשתי הילד הפחות מועדף, זה משהו שאי אפשר להסביר או לקחת ממני. בחיים אבא שלי לא יבוא ויגיד לי 'אני לא אוהב אותך', אבל זה היה בהרגשה שלי, לא רציתי להיות כמוהו".

"אבא שלי שמע מוזיקה מזרחית, בגלל שבאתי משם רציתי למרוד, להיות משהו אחר, בניתי מסיכות שישמרו עליי. בגיל 15-16 התחלתי עם ראסטות, פירסינגים, קעקועים, הייתי אנטי, רוקיסט כזה. מבחינתי אז, גם אם נראיתי לא הכי 'וואו', אז המסכה הסתירה, 'אני מגניב, יש לי פירסינגים ושיער', חיפשתי לגבור, לצבור חברים, להיות מקובל. בגיל הזה התחלתי לעשות דיאטות, להרגיש יותר טוב, היו אומרים לי 'אתה דומה ללני קרביץ'. התפרנסתי דרך העבודה במטבח, התחלתי להיראות אחרת. אבל תמיד נשארות צלקות. עשיתי את כל השינויים האפשריים, נלחמתי בכל החזיתות, אבל ילד שמן אף פעם לא מרגיש רזה. אני חושב שגדלתי מזה, זה מחשל את החיים. היום לא כל כך אכפת לי מהמשקל. אני שוקל עוד 5 קילו, עוד 10 קילו, מתישהו זה ירד, ואם לא אז לא נורא".

איך היחסים עם אבא שלך, עדיין יש ביניכם משקעים?
"אני ואבא שלי על הכיפאק. כעסים היו בעבר, התבגרנו עם השנים. בתור ילד לא הבנתי מה הוא אומר לי, הוא בן אדם שלא יודע להגיד דברים במילים. אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו ואנחנו צריכים לקבל אותם כמו שהם, ואני אוהב אותו. להגיד מילה טובה - אני אגיד לילדים שלי, אני אעשה עם הילדים שלי מה שהוא לא עשה בשבילי".


קצ'מלטור

ל"משחקי השף" הגיע הלוי כמעט במקרה. "ממש הייתה מלחמה מהסביבה שלי שאני אלך ואני לא רציתי ללכת. עבדתי בתור קצב פירות ים ודגים במסעדת 'מגדלנה' של השף זוזו חנא. כל סוף שבוע, חמישי-שישי היו ימי האלתור שלי, הייתי מביא חלקי פנים, עושה ספיישלים, טורטולינים. חמישי היה יום המשחקים שלי ויום שישי הייתי מוצא ספיישלים. זוזו שלח את השף שעבד אצלו לתוכנית והוא לא עבר, הגריל-מן שלו הלך ולא עבר, זוזו אמר לי – 'לך אתה', אמרתי לו 'עזוב אותי', אז הוא אמר לי 'יש לך יד טובה. כל פרק שאתה עובר אתה מקבל ממני 1000 שקל בונוס', אז החלטתי ללכת.

"בבוקר של האודישנים אמרתי לאשתי 'אני לא הולך', אולי כי פחות האמנתי בעצמי, חשבתי שאני לא היחיד שיודע לבשל. אז היא דיברה עם זוזו והוא התקשר אליי ואמר לי 'אני אשלם לך את היומית, לא מוריד לך שקל על זה שאתה לא מגיע למסעדה, רק תלך'. ככה הכל התחיל".

משחקי השף. צלם : מיכה לובטון

איך אתה מסכם את החוויה בתוכנית עד עכשיו?
"הייתה עונה ממש טובה, זו הייתה חוויה להכיר את האנשים, לחוות את הקולינריה, לחוות את השפים, לראות מה זה התמודדות עם לחץ. לקראת הגמר, אתמול מאוד התרגשתי והיום נולד לי ילד אז אני מתרגש מזה".

אומרים לך "קצ'מל" ברחוב?
"השפה תפסה, כל הזמן אומרים קצ'מל, קצ'מלטור, כל מיני תגובות באינסטגרם בפייסבוק 'הלוואי ואתה תזכה', זה גורם לי להיות מאושר. אנשים אוהבים את הגישה ההומוריסטית שלי, תמיד אמרתי שצריך להישאר בגובה העיניים ולא להיכנס ללחץ. זה סוג של חוויה, בלי ירידה אין עליה, כמו שאומר דודו טסה: 'עדיף כישלון מפואר מאשר חלומות במגירה'. זה חלק מהדברים איתם אני הולך כל הזמן. עדיף להתנסות ולהיכשל זה לא בושה".

מה היה אירוע הכי מרגש עבורך בתוכנית?
"היה לי רגע עצוב מאוד במשימה הפלאפל. פלאפל זה סוג של מגרש ביתי עבורי, אני מכיר ויודע לעשות, עשיתי לא פעם ולא פעמיים פלאפל, אז במשימה עזרתי לכולם, בגלל שיש לי את הניסיון ואני יודע איך עושים את זה. המתמודד שחר יוגב נפצע, הוא חתך את האצבע, ממש ראיתי אותה נחתכת, לא יכולתי להתרכז, רציתי לעזור לו, שהוא לא ידמם. בגלל זה המשימה הזו התפקששה עבורי בגדול. זו הייתה משימה שהייתה אמורה להיות 100 אחוז אני, זה היה מאכזב, נקרע לי הלב, היא יושבת בזיכרון שלי חזק".

רועי הלוי, "משחקי השף". צלם : מיכה לובטון

מה היה האירוע הכי מצחיק בתוכנית?
"באחת המשימות החלקתי, זה היה נורא מצחיק, כמה שעות אחרי זה נחתכתי, וגם שכחתי מה עשיתי במנה. צריך לקחת את החיים בסבבה, יש לי 'ניק-ניים' שהולך איתי הרבה שנים 'רועי-סבבה'. גם כשקורים דברים לא טובים הם צריכים לקרות. הגישה הזו עוזרת לי להתמודד עם החיים, יש כאלה שמתמודדים בלבכות ולהגיד 'כמה רע לי' ואני מעדיף לחשוב על זה שכל דבר שקורה, גם דבר לא טוב, קורה לטובה. זה גישה הלחיים".

הבחירה במקצוע האוכל - זה סוג של פיצוי עבור הילד השמן שהיית?
"לא בחרתי במקצוע, החיים לקחו אותי לשם. עד גיל 20-21 חלמתי להיות גיטריסט, זה לא הלך, וכדי לפרנס את המוזיקה הלכתי לעבוד במטבח כי זה מה שלמדתי מהבית, מסבא שלי שהיה קצב וסבתא שלי שהייתה לה את הקבביה הכי מפורסמת בישראל באותם ימים, 'טופ קבב' בעפולה. במטבח הכל הלך חלק, הייתי מבין, הייתי טועם והיה טעים, הייתי מוצאי אוכל ואנשים היו מבסוטים. הבנתי שאני עושה לאנשים שמח, ושזה ייעוד. התמקצעתי בזה, הבנתי שאני טוב בזה, ראיתי שהידיים שלי טובות בזה, והחלטתי להשקיע את כולי בזה, והגיטרה הפכה ל'פלאן בי'. דרושה בגרות כדי להגיד לעצמך אחרי מחשבה מעמיקה 'בזה אני לא מספיק טוב', וככה הגעתי למטבח. תמיד אהבתי לאכול ולטעום, שם זה התפרץ, אם אני טוב בזה למה לא להתפרנס מזה".

גמר "משחקי השף", מחר (שלישי), בערוץ "רשת 13", בשעה 21:00