לא ראיתי את כל הסדרות שעלו לשידור בתקופה האחרונה. מי יכול לעמוד בקצב הריסוס הזה של סדרות חדשות ועדיין להספיק לאכול, להתקלח ולפעמים לשוחח עם אחד מבני המשפחה. על כן אנסה להתייחס כאן רק למספר מצומצם של סדרות ששודרו, שלטעמי מצביעות על מגמה מסוכנת וצריכות מיד לבקש מכולנו סליחה.
סדרת טלוויזיה איננה קורס. לא בלוגיקה, לא במתמטיקה גבוהה, לא בפילוסופיה של החרטה. ככה גידלו אותי לחשוב אבותי, וכך אני ממשיך לחשוב. הנטייה להפוך סדרה לאיזה הרהור פילוסופי סוריאליסטי מקושקש, שמתעלם מהצורך הבלתי אופנתי הישן להיות מובן לצופה, חיסלה את "ווסטוורלד", והמשיכה בדרכה, כמו להקת ארבה ענקית, לכרסם ולהרוס סדרות נוספות.
"לגיון" הייתה סדרה משובחת בעונתה הראשונה והפכה בעונתה השנייה לריצודים מקריים על המסך, המזכירים טלוויזיה מקולקלת שעומדת לסיים את חייה.
בוודאי שהיו סדרות רעות נוספות ("סיפורה של שפחה 2"), אבל אלו שמרו על משמעת, על המודל הישן של נרטיב, שהתקדם מדחי אל דחי אבל תוך כדי הקפדה על הכללים - בלי להכפיל את הגיבור, בלי לצלול לעולם תת–קרקעי, בלי להיות חכם בלילה, לטרחן, לבלבל את המוח. אם טלוויזיה רעה, אז מגיעה לנו הטלוויזיה הרעה של פעם. אין צורך להמציא לנו טלוויזיה רעה חדשה. ממילא קשה פה.
התרעות פיקוד העורף