המסע באי הופך להיות מסעה לעברו של אקסל וגם אל תוככי נפשה המסוגרת והמתגוננת, שלא החלימה באמת מאותם אירועים לפני שנים רבות. היא פוגשת כמה מחבריו של אקסל בעבר שלא חזרו לבריטניה אלא נשארו והתאקלמו שם. אחד מהם הוא מעין גורו לנשמות תועות. אחר הפך לסוחר סמים המוברחים דרך הים אל האי. ואקסל, אחיה האוהב והאהוב, היא מגלה דרכם, היה טיפוס הרסני ופרוע, שדילג מאישה לאישה והשאיר בעקבותיו שובל של אנשים פגועים וזועמים. וכדי להוסיף על כך מסתבכת זואי הזהירה כל כך בחייה הרגילים בטראפיק הסמים, מסתבכת עם המשטרה המקומית, ואף מנהלת רומן קטן עם עבריין בשם בוקסר.
"קווים לבנים" היא צבעונית, תחת שמיים רחבים וים כחול וצעירים יפים רוקדים בכל פינה, היא אינה מתרחשת בסביבת הפשע השגרתית, וזה קסמה של הסדרה. אלא שתחת המעטפת הזו הסדרה לא לגמרי מחליטה מה היא רוצה להיות. יש יותר מדי עלילות משנה, עם יותר מדי כוכבי משנה, ויותר מדי צרות מתרחשות בזמן שאפשר היה כבר לסיים. במקום זאת הסדרה נמשכת ונמתחת כמו מסטיק, גיבוריה מטפטפים דמעות עד כדי כך שהעניינים הופכים לא פעם לאופרת סבון. אפשר לצפות ב"קווים לבנים", זה לא שהיא נפילה, הרי בכל זאת איביזה, אבל לאלכס פינה יזכרו בעיקר את "בית הנייר".
התרעות פיקוד העורף