אבל אסרף החליטה להפוך את האירוע למשל על השתקה, הדרה וסתימת פיות, ובכך הצטרפה למסורת ישראלית מפוארת של אנשי תקשורת שמקבלים מיקרופון, מצלמה וזמן שידור כדי להסביר לציבור עד כמה קשה להם להשמיע את קולם. איך הנושא הזה קשור לכך שברקוביץ' החליט לפקפק בתואר רפואי של אדם אחר? כאילו כל רופא ערבי צריך להצטייד בתעודה מיוחדת למקרה שייתקל בו באולפן.
הפיכת כל ביקורת על התנהלות מקצועית למלחמה שבה האדם שאמר דבר פוגעני מוצג כמי שנרדף בשל דעותיו היא לא רצינית בלשון המעטה. בשיטה הזאת כבר אין צורך להתמודד עם הדברים עצמם, משום שאפשר תמיד להסיט את הדיון לשאלה מי רשאי לדבר, מי מודר ומי מקבל במה.
אסרף עצמה סיפרה בעבר על קללות עדתיות שספגה, ודווקא משום כך אפשר היה לצפות ממנה להבין את ההבדל שבין ביקורת לגיטימית לבין פגיעה באדם על רקע זהותו. איש אינו צריך לספוג השפלות בגלל מוצאו, וגם הדרישה הזאת אינה משתנה בהתאם להשתייכות הפוליטית של מי שנמצא מולך. מי שמבקש שיכבדו אותו ואת הרקע שממנו הגיע אמור להבין שהכבוד הזה מגיע גם לאחרים, ושאין שום סתירה בין הרצון לראות יותר ימנים על המסך לבין הציפייה שהם יתנהגו באחריות.
מסוודה, שבסך הכל ניסה לעשות את עבודתו ולהבהיר פרט עובדתי, מצא את עצמו מתווכח עם מגיש שמתייחס למידע שלו כאל המלצה שאפשר לדחות, בזמן שמי שאמורה הייתה לסייע בניהול השיחה עשתה שכונה בעצמה.
התרעות פיקוד העורף