שידורי האקטואליה בתאגיד הטלוויזיה מפסידים מדי ערב למהדורות החדשות האחרות בערוצים המתחרים, הפרטיים, התחרותיים. מהדורת כאן פחות נצפית לא משום שהיא עמוקה, ערכית או בועטת יותר - אלא מפני שהיא מוצלחת פחות. האירועים סביב אילה חסון וההערה הטוויטרית של מורנו מעידים יותר מכל על חוסר מודעות מהול בשיקולים פוליטיים ואגו נפוח של מנהלים ועובדים - מוטציות שצומחות באזור של היעדר תחרותיות או חתירה להישגיות.
מדובר במשדרי אקטואליה שלא צריכים להוכיח כלום לאף אחד. הם משדרים בתוך בועה, משכורתם משולמת על ידי המדינה. אלה מים חמימים ונוחים שבהם משתכשכים אנשים בינוניים, שחושבים אותו דבר על העולם, על המדינה, על הממשלה ועל ראשה. הם לא נלחמים כדי לשדר משדרים מרתקים, מעניינים או מאתגרים, כי ככה זה כשאתה ממומן על ידי משלם המיסים. אין דין וחשבון. אין לחץ. שום דבר מהעולם החיצוני לא מאיים עליך. הסטנדרט היחיד שצריך לעמוד בו הוא שביעות רצונו של חבר תאגיד אחר.
הציבור מגלה אדישות לבזבוז כספים כמו בחדשות התאגיד, משום שממילא הוא מחזיק גופים, חברות, מועצות וארגונים, שגם מהם הוא לא מפיק תועלת. אז הוא מחזיק גם גוף תקשורת. מדובר בסידור הכנסה ופנסיה לעובדים שבחלקם לא הצליחו להתקבל לערוצים אחרים, אחרים אינם טלגניים או כאלה שלא מפיקים מעבודתם תוצרים ראויים. אחד מהם, למשל, הוא איזון בשידורים, שעליו חדשות כאן לא מתפשרים, ומקפידים להיות בלתי מאוזנים ומדירים אוכלוסיות שלמות - הביביסטים, הליכודניקים, הש״סניקים (וכל מי שלא מתיישר) - משידורי הטלוויזיה.
ומנגד, ישנה אילה חסון. שמשדרת משהו אחר, מגוון יותר. ככתבת הביאה חשיפות עיתונאיות מהדהדות. היא מצליחה להתבלט ולהיות נוכחת בין כל משדרי החדשות. מקצוענית, חזקה, עיתונאית לעילא. אפשר לבקר אותה ואת כישורי ההנחיה שלה, אבל קשה להתווכח עם האכפתיות והכישרון. חסון היא טיפוס. היא לא נבלעת. בנוסף, אי אפשר שלא להתייחס לדעות שלה. מדובר, לא עלינו, בימנית, ולכן הפכה למטרה נוחה לחיצים של מגישים וצייצנים טרחניים שמחפשים אותה, דורשים את ראשה. זו מהות הבולשביזם המודרני, שיטות כוחניות שמשליטות דעה אחידה. והראיה, עד כה אף אחד מהקולגות שלה לא יצא להגנתה. השבוע אייל ברקוביץ' הושעה מטעמים ענייניים. לעומתו, חסון רק סטתה מהשורה - והושתקה.
התרעות פיקוד העורף