חשדות חמורים המחייבים חקירה. לא בכדי דורשים כעת בכירים מגוש השינוי לפתוח בחקירה פלילית נגד לשכת נתניהו. הלשכה מכחישה את החשדות וטוענת שנורדן רק חיבר בין אדם שמסר מידע לבין המשטרה. זה כשלעצמו סוג של הודאה באשמה. השב"כ מסר שפעל במסגרת סמכויותיו. אבל ההכחשות אינן יכולות לסיים את הדיון, והציבור זכאי לדעת כיצד התקבל המידע, מי בדק אותו ומדוע הוביל להפעלת כוח משטרתי דווקא בעיתוי המחשיד של בוקר הבחירות.
האפשרות שמערכות גורמי הביטחון של המדינה, בראשן שב"כ ומשטרה, שימשו לקידום אינטרס פוליטי היא מרתיעה ומאיימת ומחייבת חקירה. אם החשדות יתאמתו, מדובר בעבירה פלילית חמורה ובפגיעה באזרחים שנעצרו ובאמון של כולנו בהליך הבחירות. מי שמציג עצמו כמגן על טוהר הבחירות חייב לעמוד ראשון לבדיקה כשהחשד נוגע לסביבתו. אני מכנה את זה "על ראש הגנב בוער הכובע".
כאמור, אברהם היה זה שפרסם ראשון, ביום הבחירות, את ההנחיה של יו"ר ועדת הבחירות לראש השב"כ לחקור חשד למימון זר, ואת החשד למעורבות קטארית. בכך לכאורה אברהם הדהד את מסרי לשכת נתניהו והזין את המסר בשיח הציבורי ביום הבחירות, שלפיו סימן שאלה כבד מרחף מעל ההצבעה בחברה הערבית, מסר ששירת היטב את נתניהו והטיל דופי בטוהר הבחירות.
אלא שרגע אחרי הפרסום הראשון של אברהם ועוד לפני חשיפת התחקיר המטלטל של אילנה דיין, אברהם, מצידו, לא הסתפק בהגנה על עצם הפרסום. הוא גם תקף את המבקרים וטען, ב-29 באוקטובר, שיש מי שמוכנים לעסוק בקטאר כשהדבר פוגע בנתניהו, בפרשת קטארגייט, אבל מצפים להצניע מידע כשהוא עלול לפגוע במחנה השינוי. הוא הזכיר שמדובר במידע שהוביל למסמך חתום בידי שופט, ולעג לציפייה להימנע מפרסום רק משום שהליכוד מנצל אותו.
אחרי התחקיר של דיין, הביטחון שבו אברהם ייחס למבקריו מניעים פוליטיים מקבל זרקור חדש. התחקיר של דיין מחדד את הצורך בזהירות מול מידע רשמי ודרמטי שמהדהד ערוץ חדשות מבלי לבדוק עד כמה החשדות אמינים.
ובה בעת, הנחיה רשמית לחקור חשד להתערבות זרה היא ידיעה שחובה לפרסם. אילו הייתי במקומו של אברהם, גם אני הייתי ממהרת לפרסם מידע כזה. אברהם אינו נדרש לפתור חקירת שב"כ לפני שידווח על קיומה. הוא כן נדרש להבחין בין חשד לראיה ובין הוראה לחקור להוכחת עבירה. חתימה של שופט אינה תעודת ביטוח לאמיתות החשדות.
ואברהם, שדרש מאחרים להתמודד עם מידע שאינו נוח למחנה שלהם, צריך להחיל את אותה דרישה על עצמו: לבחון מחדש את המסגור שלו, את מידת הביטחון ששידר ואת הקלות שבה ביטל את הביקורת. וכעת נשאלת השאלה, מדוע קולו נדם עד רגע זה?