כדי להמחיש את ההבדלים בתוך השוק, ריקר מציע לחשוב עליו כאוסף של אמבטיות, המייצגות אזורים גיאוגרפיים ומוצרי נפט שונים ומחוברות זו לזו באמצעות הסחר. לא כולן מלאות באותה מידה, ולכן זמינות של נפט גולמי אינה מבטיחה שכל מוצר יהיה זמין בכל מקום.
עם זאת, הוא מציין כי מלאי הנפט בעולם המערבי היה נמוך משמעותית ב-2021, בתקופת התאוששות הביקוש לאחר המגפה. בסין, לדבריו, המלאי עדיין גבוה יחסית לשנים קודמות, למרות הירידה שנרשמה השנה.
אחת השאלות המרכזיות היא מצב אספקת הסולר. ריקר מתקשה ליישב את החששות ממחסור עם הנתונים שהוא רואה: בארצות הברית המלאים אמנם נמצאים בקצה התחתון של הטווח העונתי, אך לא הצטמצמו עוד מאז תחילת הקיץ. ביפן יש לדבריו סימנים להתאוששות במלאים, ואילו החששות של סוכנות האנרגיה הבינלאומית לגבי אירופה נשענים על נתונים המתארים את המצב עד הקיץ ולא נכון להיום.
במקביל, הוא מצביע על עלייה ביצוא מוצרי נפט מהמזרח התיכון ומאסיה, בעזרת קיבולת זיקוק פנויה. מרווחי הזיקוק האטרקטיביים עשויים גם לעודד בתי זיקוק לדחות חלק מעבודות התחזוקה המתוכננות לסתיו ולהמשיך לייצר. להערכתו, שני התהליכים אמורים להקל על המחסור במוצרים, ובפרט בסולר.
אלא שגם כשהנפט זמין, הובלתו התייקרה מאוד. לדברי ריקר, עלויות הלוגיסטיקה מוסיפות כיום 20 דולר או יותר למחיר החבית. הזינוק בולט במיוחד במכליות הנפט הגולמי הגדולות מאוד, ופחות במכליות הקטנות המובילות מוצרי נפט.
הוא רואה בכך מרכיב של התנהגות עדרית, שעשויה להתמתן. גם כניסת אוניות חדשות לשוק השנה ובשנה הבאה אמורה, לדבריו, לסייע בהפחתת הלחץ על עלויות ההובלה.
הוא מסכם כי העמדה של יוליוס בר נשענת על שלוש הנחות: פרמיית הסיכון במחיר הנפט תדעך, הסחר ודחיית חלק מעבודות התחזוקה יקלו על אספקת מוצרי הנפט, והזינוק במחירי ההובלה יהיה קצר מועד. בהתאם לכך, ריקר מציין כי ביוליוס בר ממשיכים להחזיק בפוזיציית שורט על הנפט, המבטאת ציפייה לירידת מחירו.
עם זאת, הוא מדגיש כי ההערכה הזאת עדיין עומדת למבחן. "שלוש התזות הללו דורשות אישור לפני סוף השנה", הוא אומר. מבחינתו, השאלה בחודשים הקרובים היא עד כמה התאוששות זרימת הנפט תתבטא גם באספקת המוצרים ובעלויות ההובלה. אלה יקבעו אם הפער שהוא מזהה בין מחיר הנפט לבין מצב השוק אכן יצטמצם.
התרעות פיקוד העורף