בטיסה בחזרה לישראל יצא לי לשוחח עם חלק מהנוסעים, כולם בעלי עסקים בינוניים או גדולים שהצטרפו למשלחת כדי לבדוק הזדמנויות עסקיות באיחוד האמירויות. חלקם, מן הסתם, הגם שהיו אמידים עוד קודם לנסיעה, התעשרו מאוד מאז - בזכות ההסכם שנקרא על שמו של אברהם אבינו.
הכיצד מי שהתעשרו תחת שלטון נתניהו עוינים אותו עד כדי כך? לא אתגרתי אותם בשאלה. אני מניח שאילו הייתי מעלה אותה, הייתי נענה שלהצלחתם המקצועית והעסקית אין כל קשר לשלטון המרכזי וכן שלא הכל בחיים נמדד בכסף, יש גם ערכים - והמדינה תחת נתניהו התרחקה מאוד מערכי הליבה שהם מאמינים בהם. שתי התשובות האפשריות נכונות, ובכל זאת לא יכולתי שלא לראות את הממד הגרוטסקי בחבורת גברים אמידים, משכילים ומצליחים, שממנה עולה נהי שכזה על חורבן המדינה.
דאגה בהייטק
ענף ההייטק למשל הוא דוגמה נהדרת לפרדוקס נתניהו: אני מכיר את טענות ה"אנוסים" (הייטקיסטים שמצניעים את דעותיהם הימניות) ודוחה אותן על הסף: לו היו נערכות בחירות חשאיות בין עובדי הענף, היו הרל"ביסטים זוכים ליותר מ־80% מהקולות.
לא שחסרות לאנשי ההייטק סיבות להיות מודאגים נוכח המצב: בידוד בינלאומי גובר, כרסום במעמד הרשות השופטת במסווה של “רפורמה", פגיעה מסתמנת בזכויות הפרט, התרסקות מערכת החינוך ועוד. ועדיין, הענף שמשלם להם שכר המאפשר רמת חיים גבוהה כל כך (הענף היחיד בישראל שבו שכירים בעשור השלישי לחייהם יכולים לממש את החלום על רכישת דירה) משגשג תחת שלטון נתניהו. כמובן, אפשר לטעון שלא לעולם חוסן, שבאופק נראים כבר ענני הסערה, שנתניהו המצליחן של ימי ראשית כהונתו אינו דומה לזה החשדן והמגלומן של ימינו ועוד, אבל גם את שורת הטיעונים הזאת, שאפשר בהחלט שהיא נכונה, צריך לסיים במילה שבה פתחנו את הפסקה: “ועדיין...".
כשם שיש לנתניהו יריבים, שלא לומר שונאים, יש לו גם תומכים, שלא לומר מעריצים. אלה שייכים דווקא לשכבות שנדחקו מטה בדירוג העשירונים. האנשים שההתמודדות הכלכלית הפכה קשה עד בלתי אפשרית עבורם.
פער מסוכן
עם תומכיו של נתניהו נמנים מי שילדיהם ממשיכים לגור בבתיהם עמוק אל תוך העשור הרביעי לחייהם, מי שעבורם ויתור כלכלי למטרת חיסכון אינו דחייה של חופשה בחו"ל אלא צמצום עגלת הקניות בסופרמרקט, ומי שחרדים שמא הבנק יחזיר את חיוב האשראי או את התשלום החודשי של המשכנתה. ואם ממשלות נתניהו הביאו לפריחת ההייטק בישראל כפי שהוא עצמו טוען, הרי שתומכיו המושבעים הם אלה ששילמו, לא אחת, את המחיר.
גם כאן אפשר להגיד שלא הכל הוא כסף, שיש למשל ערכים כמו דת או ביטחון, אבל גם כאן אפשר להוסיף את אותו “ועדיין..." שבו פתחנו וסיימנו את הדיון בענף ההייטק: ועדיין אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שמוגדרים כאן “שמאל" פורחים תחת שלטון הימין, בעוד מי שמוגדרים “ימין" נרמסים כלכלית תחת הממשלה שלה הם כה נאמנים.
מדובר בתופעה שאינה בהכרח מקומית: יש לא מעט דוגמאות בעולם של תנועות ימין שפורטות על נימים לאומניים ומצליחות לגייס לטובתן את השכבות החלשות, בעוד השמאל האינטלקטואלי קונה לו אחיזה דווקא בקרב בני המעמד הגבוה.
התרעות פיקוד העורף