התוכנית שהציג זליכה כוללת ביטול של כלל המכסים ומכסות היבוא, פירוק מועצות הייצור בחקלאות ואיסור על הסכמי בלעדיות בין יצרנים בינלאומיים ליבואנים מקומיים. זליכה מציע גם להעביר את רשות התחרות למשרד האוצר ולשנות את החקיקה הנוגעת לגביית מחירים מופרזים בידי מונופולים.
בתחום המיסוי מבטיח זליכה לבטל את חוק הרווחים הכלואים ואת מס היסף, להפחית בהדרגה את המע"מ ל-12% ולהוריד את שיעור מס ההכנסה המרבי ל-40%. לצד אלה הציג תוכניות להקמת בנק חדש בשיתוף המגזר הפרטי ולהקמה ולהפעלה של תשתיות באמצעות מפעילים פרטיים, ובהן שדה תעופה בחצור, רכבות ובתי חולים. מקורות החיסכון שהציג כוללים, בין היתר, ביטול כספים קואליציוניים והקפאת הפנסיה התקציבית לעובדי מדינה קיימים.
"יש לו איזה 100 תוכניות ומאה הצעות", אומר שפיגל בשיחה שאנו מקיימים לאחר שקרא את המצע שפורסם. "ואני בטוח שאם תשאל אותו, יהיו לו עוד 200". לכן, לדבריו, עוד לפני בדיקת כל סעיף ושורה, צריך לשאול: "האם הוא באמת בן אדם שאפשר להאמין לדברים שהוא אומר?".
"הם הרעים, אני הטוב": המתקפה על זליכה
כדוגמה לספקותיו בנוגע לאמינותו של זליכה, שפיגל מצביע על הקרדיט שהוא מייחס לעצמו על הרפורמה בסלולר. לדבריו, כשבודקים את השתלשלות האירועים, מגלים שהדיונים ברפורמה נערכו שנים לאחר שזליכה סיים את תפקידו כחשב הכללי, ושזליכה בכלל כתב חוות דעת נגדה עבור חברת פרטנר, והמליץ שדמי הקישוריות יופחתו בסכום נמוך יותר.
מעבר לוויכוח על הישגי העבר, שפיגל רואה בעיה באופן שבו זליכה מציג את המשק ואת הפתרונות לבעיותיו. "בנושא המונופולים באופן כללי, הגישה שלו היא לגמרי פופוליסטית", הוא אומר. לדבריו, הרטוריקה הזאת מחלקת את העולם לשניים: "האויב, והאיש הפשוט. הפופוליסט הוא תמיד המגן של האיש הפשוט, מפני האויבים שקמו עליו". זהות האויב משתנה בין פוליטיקאים, אך ההבטחה להגן על הציבור מפניו נשארת.
אצל זליכה, אומר שפיגל, האויבים הם המושחתים, הטייקונים והמונופולים. הוא מדגיש שהביקורת שלו אינה שוללת את קיומן של שחיתות או התנהלות פסולה במשק, אלא את הניסיון להפוך אותן להסבר גורף ולפתרון פשוט. "אתה לא יכול לזרוק איזו סיסמה כזאת, הם הרעים, אני הטוב, אני אלחם בהם. זה לא עובד ככה".
שדה התעופה בחצור: ההצעה שלטענתו אינה אפשרית
גם כשיורדים לדוגמאות ספציפיות, שפיגל טוען שההבטחות אינן עומדות בבדיקה. כך, למשל, בנוגע להצעה להקים שדה תעופה אזרחי בחצור, שפיגל מספר שפנה לבכיר לשעבר בחיל האוויר כדי לברר אם ניתן לשלב שם פעילות אזרחית וצבאית, וגילה ששילוב כזה אפשרי רק כשהמסלולים מקבילים. בחצור, למקרה שתהיתם, הם מצטלבים, כך שההצעה של זליכה פשוט לא ניתנת לביצוע.
"התיאוריות שלו זה חרטא ברטא": הוויכוח על מחירי הדירות
דוגמה מרכזית שמביא שפיגל נוגעת להסבר של זליכה למחירי הדיור, שלטענתו גבוהים מלאכותית מכיוון שהיעדר צמיחה והזדמנויות השקעה דוחף משקיעים לרכוש דירות, ולכן עידוד הצמיחה אמור גם להפחית את הלחץ בשוק הדיור. אלא ששפיגל חולק הן על האבחנה והן על הפתרון.
"איך הוא אומר שהוא יביא צמיחה? באמצעות עידוד הצריכה הפרטית", הוא אומר בביקורת. מבחינתו, ההבטחה מחמיצה את הגורמים שמאפשרים למשק להגדיל את כושר הייצור שלו לאורך זמן: השקעה בתשתיות, במחקר ופיתוח, במפעלים ובהכשרת עובדים. "אתה משקיע באנשים, אתה מכשיר אותם, אתה מלמד אותם, ככה אתה צומח", הוא אומר. "איך נוצר לנו הייטק? כי אנחנו קנינו כמו משוגעים, או כי אנחנו השקענו בחינוך?"
גם את הטענה שמשקיעים פונים לדירות מחוסר חלופות הוא דוחה. לדבריו, שוקי המניות בישראל ובחו"ל מציעים אפשרויות השקעה שבשנים האחרונות עלו ביותר ממאה אחוז, ולכן אין בסיס להסבר שלפיו רכישת דירה היא מוצא כמעט יחיד עבור מי שמבקש להשקיע את כספו. את ההסברים הכלכליים האלה הוא מסכם בביטוי חריף: "התיאוריות שלו זה חרטא ברטא".
מע"מ של 12%: מאיפה יגיע הכסף?
גם בהבטחות להפחתת מסים, שפיגל מבקש לבדוק את החשבון. לדבריו, זליכה מבטיח לממן את ההפחתות באמצעות ביטול "הטבות לטייקונים", אלא שמאחורי הכותרת הזאת עומדות הטבות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון.
לפי החשבון שמציג שפיגל, היקפן מסתכם בכ-7 מיליארד שקל בשנה, סכום שיכול לממן אולי הפחתה של כנקודת אחוז אחת במע"מ. זליכה, לעומת זאת, מבטיח להפחית את המע"מ בשש נקודות אחוז, ולצד זאת להוריד גם את מס ההכנסה. לטענת שפיגל, הקהל ששומע את ההבטחות אינו בהכרח מכיר את סדרי הגודל, ולכן אינו מבחין בפער.
מבחינת שפיגל, הפער בחשבון המסים ממחיש את הביקורת הרחבה שלו: קל להציג מטרות שהציבור רוצה בהן, קשה יותר להסביר כיצד לממן ולממש אותן. "מי מתנגד לעוד בנק? מי מתנגד לצמיחה?" הוא שואל.
לדבריו, הנזק אינו מסתכם בהטעיית הציבור: גם ניסיון לקדם הצעות שאינן מעשיות עלול לפגוע בניהול המשק, אפילו אם לבסוף לא ייצאו לפועל. "לכל מי שנכנס לתפקיד יש תשומת לב מוגבלת, וזמן מוגבל, ויכולת מוגבלת להניע אנשים", הוא אומר. השקעת המשאבים האלה בכיוון שגוי, לטענתו, באה על חשבון טיפול בבעיות אחרות.
"בגדול, שרלטן": המסקנה החריפה של שפיגל
למרות הביקורת הגורפת, שפיגל אינו טוען שכל סעיף במצע פסול. ברשימה ארוכה כל כך של הצעות, הוא אומר, אפשר למצוא גם רעיונות ראויים. "אני לא אומר שאין שם משהו שהוא הגיוני", הוא מבהיר.
אלא שמבחינתו, קיומם של סעיפים סבירים אינו מספיק כדי לתת אמון במי שמציג את התוכנית ומבקש לנהל את כלכלת ישראל. גם ההסתייגות הזאת אינה מרככת את מסקנתו על זליכה: "בגדול, שרלטן".
התרעות פיקוד העורף