המערכת הבנקאית בישראל כבר נדרשת לעסוק בנושא. הוראה 345 של בנק ישראל קובעת עקרונות לניהול סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים, ובהם שילוב הסיכונים בממשל התאגידי, בתהליכי ניהול הסיכונים ובניתוח תרחישים. אלא שלדברי יוקלה, היכולת לתרגם את העקרונות להחלטות תלויה גם במידע שהחברות עצמן מספקות ובאיכות הנתונים על החשיפות שלהן.
"לא די בכך שדירקטוריון יכיר את המונח 'סיכון אקלים' או שחברה תפרסם דוח קיימות", היא אומרת. בפועל, נדרש מיפוי של נכסים, ספקים, לקוחות ומקורות הכנסה שעלולים להיפגע, ולאחריו בחינה של תרחישים שונים. התוצאות צריכות לסייע בהחלטה אם לשנות השקעה, כיסוי ביטוחי, תכנון תפעולי או הערכת אשראי. "בלי החיבור הזה, הדיווח נשאר בצד אחד וההחלטה הפיננסית בצד האחר".
גם חברה ישראלית שאינה חווה פגיעה ישירה עלולה לפגוש את הנושא דרך המממנים שלה. יוקלה מצביעה על כך שהטמעת סיכוני אקלים בהחלטות של בנקים ומשקיעים בחו"ל עשויה להשפיע על חברות מקומיות באמצעות תנאי מימון ודרישות גילוי. המשמעות היא שהן עשויות להידרש להסביר כיצד הן מנהלות את החשיפה, גם כשהנושא אינו בראש סדר העדיפויות שלהן.
"שינוי האקלים אינו צריך להתחרות במלחמה על מקום בכותרות כדי להיחשב סיכון עסקי", מסכמת יוקלה. "הוא צריך להופיע במקום שבו מתקבלות החלטות על כסף, נכסים וחוב".
התרעות פיקוד העורף